אופטימיות, Again.

ולא שזה רע, כן?

בא לי מלא אולסטאר חדשות.

בא לי מלא חולצות ארוכות לחורף.

בא לי נעליים של ד"ר מרטינס.

בא לי לצאת ליום שלם בת"א, בלי להשתעמם אפילו לרגע.

בא לי שיירד כבר גשם ממש חזק.

בא לי לצלם מלא תמונות חדשות.

בא לי לצאת לרחוב ולצעוק עד שכואב הגרון, סתם בלי סיבה.

בא לי לשמוע מוזיקה בפול ווליום באמצע הלילה.

בא לי לנסוע כבר להולנד.

בא לי לישון שבוע ולהתעורר עם הרבה כוח.

בא לי לעשות כבר את הפרוייקט באומנות.

בא לי ללכת למלא הופעות בפסטיבל הפסנתר.

בא לי לקנות מלא דיסקים חדשים.

בא לי לבכות במשך שעות ואח"כ לא לדאוג יותר בקשר לשום דבר.

בא לי לעשות הליקס.

בא לי לקבל כבר צו ראשון.

בא לי לסדר כבר את החדר מחדש.

בא לי לשכב במרפסת בלילה ולבהות בכוכבים.

בא לי להגיד כבר את כל מה שיש לי להגיד, בלי להתחרט אח"כ.

בא לי לנסוע לדרום.

בא לי לקנות אייפוד.

אבל יותר מהכל?

בא לי שגם אתם תחייכו.

אין לכם אפילו חצי מושג כמה באמת אכפת לי מכולכם.

לא יודעת, מין התקף נאיביות שכזה,

רותם.

עריכה:

[24.10 , 16:00]

שינוי קטן בפוסט,

כי משהו כאן קצת התפספס.