פוסט ערוך.
"3 דקות, הייתן במיטות שלכן במצב מאוזן, ואני רוצה לראות זדים עפים באוויר!"
מי אמר שכיבוי אורות משעמם.
"כן, הזמן עובר מהר כשטווחים."
גם במטווחים לא משעמם.
"את צריכה למהר עכשיו, תרוצי בריצה."
כנ"ל.
אז חזרתי הבייתה אחרי חמישה ימים,
וזה נראה כאילו עברו רק יומיים.
ובכל זאת,
התיישבתי מול המחשב וכן הייתה הרגשה מוזרה קצת,
החתולה הספיקה להוסיף לעצמה חצי נפח,
יש מלא דברים להשלים ומידע להתעדכן בו.
אז הצוות היה לא משהו,
אבל המפקדת היה מעולה.
במיוחד אחרי השבירת דיסטאנס,
גם כן זאתי עם החיוך והגומות שלה. ><
חזרתי הבייתה ושלחתי לה SMS תודה וכל זה,
והיא החזירה לי תשובה. (:
וכן, בשבת בערב ממש פחדתי לצאת.
כי כולכם מכירים אותי,
ואני מכירה את עצמי.
נתתי לעצמי מקסימום עד הערב הראשון כדי להשבר,
ומינימום חצי שעה של בכי כל ערב.
אבל כנראה שהחלטות כן עובדות.
אבל אני הרי כבר יודעת את זה,
אני לא יודעת למה היססתי הפעם.
זה היה אחד השבועות הכי טובים שהיו לי אי פעם,
וזו אולי קלישאה,
ונמאס לחפור באזשהו שלב,
אבל כן, את הגדנ"ע הזה אני אזכור עוד הרבה זמן.
ג'ותם,
כי ככה זה כשעושים גדנ"ע בג'וערה.
אז שיניתי קצת את החלק הראשון של הפוסט,
והוספתי את החלק הזה.
(עריכה, 02:00)
סוףסוף הופעה של אביתר בנאי.
אלוהים יודע כמה רציתי וחיכיתי שזה יגיע.
הייתה הופעה אדירה,
הוא פשוט הדבר הכי חמוד שקיים.
היה ביצוע א ד י ר ל'תתחנני אליי' ול'כלום לא עצוב',
וחזרתי הבייתה עם פלייליסט.
נעמה,
נהניתי המון.
המטרה הבאה- הופעה של רונה קינן.
בואי אליי, מנגינה יקרה,
רותם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
