מה עושים עם כל העצב הזה מסביב?

וכל הבאסות?

וכל האכזבות?

וכל העייפות?

מה עושים כשיש כ"כ הרבה מה לעשות,

אבל כשחוזרים הבייתה בסוף היום

מתים מרוב שיעמום וחוסר עניין?

אתה צוחק עליי שאולי אני בעצמי

חטפתי איזה דיכאון חורף קל.

אני מפחדת להודות,

שאולי אתה קצת צודק.

אני כ"כ רוצה שיקרה משהו קיצוני.

אני כ"כ מפחדת שיקרה משהו קיצוני.

אולהלהלה, גם אני רוצה לחיות נכון.

הגיע הזמן.

קצת.

החל מיום ראשון

אני מתחילה לעשות סדר.

אני מתחילה לנשום.

מחר סוףסוף מביאים שולחן חדש.

שבוע הבא עבודה חדשה.

שלושה שבועות להגיש עבודה לפולין.

בא לי לראות שלג.

וזהו בעצם,

בינתיים.

אני מנכ"ל,

רותם.

We can beat them,

Just for one day.

We can be HEROES,

Just for one day.

חוץ מהקטע מאחורי השיר,

נראה לי שאני מתחילה לפתח שריטה לדיוויד בואי.

בא לי תותים,

רותם.

אני צריכה להצטער על זה?

חע!

זה כל מה שיש לי להגיד לכם.

פשוט כי יותר מזה אני לא בדיוק מצליחה להתנסח.

בחיי שאני לא מבינה אנשים שסובלים מדכאון חורף,

רותם.