אז בעקבות עדכון בבלוג של ד. לעולם שבחוץ...אמרתי למה לא?
כל עוד אני בת 35 אפשר לעדכן, בכל זאת העדכון האחרון היה לפני קצת פחות מ-3 שנים.
אז...אנחנו עדיין גרים באותו המקום,
רק שלאחרונה התווספה עוד פיצפוצה לאוסף הגורונים...ממש לפני כמעט חודש וחצי.
ולפני שנתיים כמעט נולדה אחותה היותה גדולה.
גרים פה בבית הצפוף...לומדים מהי הורות.
אבל באמת.
החלטנו לקחת את ההחלטה ללמוד מה זה להיות הורים.
ולא רק איך ללדת אותם...(שבואו...זו יותר עבודה שלי ושל הקב"ה כמובן....)
זה לא קל להיות הורים, מי אמר שכן.
וכל אחד רוצה להגיד את דברו
יש פה קנון של משפטים, כל אחד ברמתו ובשפתו,
אחד בתוך השני
וצריך לתת לכולם תשומת לב
ושכולם ידעו שאוהבים אותם, אבל
שידעו מהם הגבולות המקובלים.
שלא יחטיפו אחד לשני -
אבל שלא יהיו חסרי אופי
ושיהיו שמחים
אבל לא ישתוללו ויסכנו אחד את השני
או אחד את עצמו...
ובין לבין להצליח לתחזק את הזוגיות
בעידן הקורונה
או בעידן של חוסר שינה.
להזכיר אחד לשניה שאנחנו אוהבים
ועם זאת לא לקפוא על השמרים
ולחשוב איך משדרגים את הקשר
ואיך מתגברים על הקשיים.
לפני כחודש וחצי הייתה לנו סיעתא דשמיא ענקית
וגילו שלבת שלנו הקטנה יש חיידק בדם
שכנראה קיבלה אותו ממני.
ממש ממש במקרה..אבל אין באמת מקרה.
ושבועיים הייתה בטיפול נמרץ ילודים
כדי לעקוב אחרי הטיפול האנטיביוטי הרציני שקיבלה.
וב"ה סיימנו אותו וחזרנו הביתה
עם רות - תחיה שלנו.
רות, היא סמל למלוכה
וגם סמל לאישה שהייתה חיה עם אדם שגורלו טמון בשמו, מחלון.
(שזה גם הסתדר עם התפילה בלבנו שהחולי יעבור בקלות)
ניתנה לה הזדמנות שניה, שעליה היא פשוט "קפצה"
והקימה משפחה שהיא שושלת מלכות.
ואיזה מזל שעשתה זו בחכמה.
ותחיה. כי פשוט רצינו שתחיה, חיים טובים. חיים בריאים.
וגם כי אהבתי את השם. אבל רצינו שם ראשון מהתנ"ך, אז רות תחיה שלנו.
הלוואי שתעלה ותעלה ותעלה...עם כל שאר אחיה.
וזהו...זה היה העדכון. אולי העדכון הבא יגיע מוקדם מהצפוי. נראה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
free mania