אולי בדרך יקרה לי משהו טוב...

התוודות קלה:

מידי פעם כשאני חוזרת מהאוני' אני מרשה לעצמי לפנק את עצמי ולפזר 7 שקלים על האייס הסינתטי של הקפיטריה.

ככה אני צועדת ברחבי האוני' כמו מלכה.

יש! יש לי כסף לאייס! אני לא עניה!!

אבל תמיד אני נתקלת בבעיה ממש מעצבנת.

ברמזור ליד הבית שלי, אני מגיעה לסוף האייס ונכון שבסוף הקשית עושה רעש כזה שלא נעים לעשות ליד אנשים?

יפה.

תמיד יש לידי איזה איש/אישה, ילד/ילדה, כלב/ כלבה שמסתכלים עליי במבט של -

אולי דיי?  את עושה לנו חור בראש!  מה את מורעבת?

 יש לך בדיוק 0.0001 מ"ל אייס ואת מתלהבת כאילו את מחזיקה מיכלית דלק ביד!!!

אז היום ניצלתי.

כרגיל פינקתי את עצמי בדבר הזה שבקפיטריה קוראים לו אייס (אם תשאלו אותי זה בעצם דייסה קרה עם גושים, עמכם הסליחה, שבמקרה יצא לזה טעם שמזכיר קפה), והגעתי לרמזור המקולל.

הבטתי אחורה, הבטתי קדימה ולצדדים.

למעלה...? למטה..? (במקרה שלי זה קצת חשוב)..

אין אף אחד!!!! קדימה להתחרע!!

סוף סוף!!!

כמה טוב.

עכשיו אני יכולה להגיד שלפחות פעם אחת בחיים שלי שתיתי בקשית את הסוף של האייס בלי שאנשים ינעצו בי מבטים!!!

סימנתי 'וי' ברשימת to do שלי!

(זה בעצם היה פוסט על כלום)

היה לי היום דייט מטורף עם מישהו.

חבל על הזמן.

ילדותי, חתיך וחמוד...הבעיה היא שהוא לא חובש כיפה. אבל -  נראה לי שהוא מתחזק.

האחיין שלי, בנימין!!!

(תגידו, הכל בסדר אצלי?)