אולי בדרך יקרה לי משהו טוב...

פסטה, בירה וקינוח לסיום.

תאמינו לי שאני לא יודעת מה יצא ממני אתמול. עשיתי משהו שלא הייתי צריכה לעשות.

הכרות מעמיקה עם כביש 40 בטוח יצאה לי מזה.

נכון שאני צדיקה גדולה? ויש לי ספרון "ליקוטי עצות" ליד המיטה שאני קוראת בו לפני השינה?

אז זהו, שלפעמים פתאום נופלת עליך התנהגות של משהו שאני מפחדת להעלות על דל שפתי.

עשיתי משהו גרוע. לא כ"כ גרוע, אבל זו לא אני, אני מבטיחה!

אתמול באחת וחצי בלילה, אחרי שינה של חצי שעה באוטו נעול בשכונה חדשה ולבנבנה בעיר שאני בכלל לא מכירה, הבנתי שאני צריכה לשנות אצלי משהו ודחוף.

למה אני בחורה בלי אופי? אני אגיד לכם למה, אבל זה יגיע בסוף.

אלוקים...אני באמת לא מתנהגת ככה אף פעם. פשוט תציל אותי מזה! תציל אותי!!!!

בבקשה...אל תביא אותי לניסיונות כאלה יותר בחיים. זה לא שאני לא עומדת בהם, אני כן. ב"ה...

אבל זה מחליא, למה נכנסתי לזה בכלל?!

למה אני מוצאת את עצמי נוסעת באוטו עם בחור שאני בכלל לא רוצה לצאת איתו? איך הוא הצליח לקנות אותי ככה? ועוד במקום ציבורי? ועוד כשאני עם קרוקס? מה זו החולניות הזו?

אני לא כזו...

היום אחה"צ ישבתי קצת בחדר. ברגע של שקט שמתי לב שהרדיו למטה עובד על "רדיו קול חי".

ממתי שומעים אצלנו רדיו קול חי? ועוד כשההורים בכלל לא בבית, הרדיו בכלל לא אמור לעבוד. אולי רק בימי שישי או ערבי חג, אמא שלי מדמה את עצמה לרבנית השכונה...(שגם היא לא ממש קיימת במציאות).

לענייננו, רדיו קול חי: אני מזהה התחלה של שיר שמישהו פעם שלח לי. מישהו שרציתי והכרחתי את עצמי לאהוב את השיר עם הקולות המחליאים שבו, רק בגלל שזה אחד השירים היחידים ששלח לי ועוד הוסיף ואמר שהשיר גורם לו לרצות לקפוץ משמחה (ולי הוא כמעט גרם לקפוץ לעבר השירותים).

"ענבי הגפן בענבי הגפן,

דבר נאה ומתקבל"

ואני אומרת לעצמי בראש..אולי בגלל זה אתמול מצאתי את עצמי תקועה עם הבחור הזה באוטו?!

אולי זה ענבי הגפן שלי? אולי אני כל כך רדודה שזה העונש שלי?

להסתובב עם מישהו שבכלל לא מעוניין בי, וממלא בי את החלל העצום שיש לו בחיים? כמעט הקאתי, והפעם לא בגלל השיר.

דווקא זה ששלח לי בזמנו את השיר הסתדר, התחתן, הכל הולך מצויין. אבל זה בסדר, כבר זמן רב לפני שהוא התארס לא דיברתי איתו, ולמה אני מזכירה אותו פה בכלל? אני צריכה להזכיר רק בחור אחד בבלוג שלי, וכנראה שהוא לא קיים עדיין. ז"א, בחיים שלי.

אני יודעת שכל זה לא נכון.

עכשיו זו הייתי אני. מהבנות שדיברו עליהן בתיכון, שהן ככה והן ככה. שהן "מסתובבות עם בחורים"

וכמה שזה מושפל מצידן, "איזה מן דתיות הן". שלא תבינו לא נכון, אני לא הייתי מאלו שמדברות, רק מאלו ששומעות, אפילו לא מקשיבות, אבל מה שבטוח – הייתי מאלו שלא סובלות את הבחורות האלו מאחוריי הגב.

במחשבה שנייה, אני לא אחת כזו! אני לא!

אז אל תעזו לחשוב שאני כן. אני בחורה בוגרת, וקצת היה חסר לי אופי בזמן האחרון, אבל זה הולך להשתנות. אני בחורה טובה. אני יודעת את זה. זו הייתה מעידה, לצאת אתמול מהבית.

אוי..הצילו ה', כל הדרך הביתה התחננתי בפניך שתיקח אותי מהדרך המגעילה הזו, דיי נמאס לי. נמאס לי מכל הטיולים הטיפשיים האלה.

בדיוק היום קראתי באיזשהו מקום, שלהכיר מישהו טוב שיהיה איתך לכל החיים, זה כמו לחפש יהלום באדמה. צריך לחפור הרבה, ובדרך מוצאים הרבה זבל, הרבה עפר...הרבה בחורים שהם כמו עפר..הם לא היהלום שלי. אבל אם צריך לחפור, בבקשה, אני אחפור, אין לי בעיה...רק תעזור לי שזה יהיה בדרך ישרה...בלי עקמומיות, בלי בחורים דפוקים, בלי קלקולים, שאני אשאר אני.

אני מצטערת אם מישהו מקבל ממני רושם מוטעה, אבל הייתי ממש חייבת לכתוב את זה פה.

משום מה להקליד תמיד עוזר.

אני לא רוצה לקבל תגובות לא נאותות. גם לא מחברות קרובות.

ד.  - אני יודעת שאתמול בשיחת טלפון הייתי נשמעת לך מוזרה וגם הוא. אני מצטערת, פשוט לא הייתי אני. כנראה שזה היה משבר קטן מאוד שאני מקווה שיחלוף מהר, מהר. בעז"ה..