אולי בדרך יקרה לי משהו טוב...

שלום לכולם,

לא התראנו חודש וקצת..

בעצם, עם חלקכם כן.. וחלקכם לא.

אז עדכון קצרצר ביותר:

עבדתי חודש בעבודה זמנית, ועכשיו אני עובדת בעוד עבודה.

אני חוסכת לטיול, שבעז"ה מועדו יוודע לי בעוד כ-חודש. אני עובדת כמו חמוריקו ונגמר לי הקול (לא אני לא זמרת). הייתי בראיון עבודה לפני כשבוע במקום שניסה לרמות אותי ועוד קבוצה של בנות אומללות, אך בסופו של דבר הם קלטו שאני חכמה ובעלת היגיון בריא מידי בשבילם וסיננו אותי אחרי שלב ההצגה העצמית והעבודה הקבוצתית. אני ממש מרחמת על אלו שנשארו שם לעבוד בחינם. הלכתי לעוד ראיון במקום העבודה הזמנית הראשון שלי, נאלצתי לחייך כמו פוסטמה מדרגה בינונית מאוזן לאוזן מול אישה עצבנית, שחיה על קפה ללא קפאין ורואים לה את המסך של המחשב משתקף בעיניים גם כשהיא לא מולו. לא חושבת שרציתי להיות כזו. בעבודה הזמנית הראשונה גיליתי שיש לי סוג של רגישות לחלב עמיד. הוא עושה לי כאבי בטן. אני חושבת שהשיניים שלי דיי מתחילות להסתדר. זה מה שהרופא אומר (אחרי כל כך הרבה כסף, הוא חייב לומר משהו חוץ מ- NEXT קולני). שמעתי שכולם מקבלים פרו אחד מהשני, אפילו לא שקלתי לבדוק אם קיבלתי פרו ממישהו. לכן, אם מישהו נתן לי פרו ולא ידעתי, אני מבקשת סליחה, ואומרת תודה, על אף שלא השתמשתי בזה. החדר שלי, לפי הממצאים, נועד להיות חדר מבולגן לנצח. השיא בהתבלגנות מחדש עומד על דקה וחצי. אתם מוזמנים להרשים אותי בשיאים חדשים. כן, גם התירוץ של "אני בלימודים מסיביים" נמחק מרשימת התירוצים. יש לי קורס אחד וגם אליו אני לומדת רק בערב. טוב, ערב זו נקודה לזכותי. מחר יש לי יום חופשי, אני נוסעת לחריש. לא חרישה - חרישה, יישוב. נקווה שלא אגיע לאום אלפחם למרות שנראה לי שאם אגיד את שם המשפחה שלי, חצי מהעיר תסתובב. סתם, צוחקת. איום: אם מישהו יכתוב את שם המשפחה שלי פה, אני אקרא לחברים שלי מכפר קאסם. סתם, אני אנצל את הפרו ואמחק את התגובה. וד"א אני יודעת איפה אתם גרים. נהייתי חיית הכרויות. זאת אומרת, אני מתחילה להכיר לכל מה שזז. תביאו לי חולדה, אני אכיר לה את העכבר האופטי שלי. אחלה גבר. אחלה מידות..כזה..שמאיר פנים. כל מה שהולך היום - הולך. ואתם יודעים מה? דווקא הולך!

אבל- אין כמו קטנוניות של אחת וחצי בלילה בשביל ללכת לישון טוב!

יום נעים ו- Good To Be Back , אבל -  אל תחכו לי.