כבר שכחתי מה הייתה המטרה ההתחלתית. למה העלתי את זה. אבל עכשיו אני יודעת שהרצון היה מעין הפסקה.. הייתה הרגשה כזו של שגרה. כמו להתקלח כל יום, שוב ושוב. וזה לא רע! כיף להתקלח אבל אין בזה שום דבר מיוחד, שום ריגוש.
הרגשתי שעמית נעלמה. שנשארה עמית רק עבור מישהו אחד והייתי מוכנה לחיות עם זה אבל גם עבור המישו הזה היא תיעלם בסופו של דבר, הרצון פה בעצם להוציא את עצמי החוצה. להשתייך לעוד דבר. להיות קיימת לא רק עבור בנאדם אחד.
לא יודעת אם מה שאני רוצה זה שינוי, ככה זה היה בעבר ותמיד זה מאוד מפחיד אותי. בכל אופן, השינוי שאני רוצה לא יכול להיות במצב ההוא. כי אם יהיה שינוי זה כבר לא יהיה אותו דבר. אז אולי אני מוכנה לוותר על השינוי הזה. הצורך הוא לא הפסקה, הצורך הוא שינוי וזאת החלטה שצריך לקבל. לוותר לגמרי על השגרה שהיתה לי מאוד טובה ולקחת סיכון ולהכנס לתקופה של הרבה בלאגן שבסופה תגיע תוצאה שאני יכולה להיות מרוצה ממנה אבל היא גם יכולה להיות דיי שלילית.
אני אוהבת אותו וזה דיי ברור לי.
אין פה שום החלטה- אז אין מה להבין, מוסבר פה פשוט מה שקורה לי במוח.
קצת מאוכזבת, במצבים כאלה אני תמיד נמצאת בשבילך. ואני אפילו טרחתי לשתף, גם ביחסים הקיימים שקצת קרים לפעמים הייתי תומכת. אני לא באמת צריכה תמיכה כרגע, אבל שהכי הזדקקתי לה פשוט לא היית שם. כנראה שגמאני נשבתי ותפסתי ממך יותר מדי. טיפשה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
