כשחושבים על סיפור אהבה תמיד חושבים על זה בתור משהו קל...

אני התאהבתי בו, הוא יתאהב בי ואנחנו ביחד עכשיו...

למה לא כל ספור אהבה הוא פשוט?!

למה אחרי פאקינג שנה אני צריכה להתאמץ בשביל זה, בשביל מה שאני מרגישה.

התאמצתי בשביל המון דברים בחיים שלי, בשביל הכבוד שלי, המעמד שלי בחברה, החברים שלי, היופי שלי, התמודדות שלי ..

למה זה , דווקא זה לא יכול לנחות לי ישר אל תוך הידיים..

אם לא היית כ"כ חשוב לי לא הייתי מתאמצת כ"כ זה ברור לך כן?!

אני לא יכולה להגיד שאני אוהבת אותו, כי אני לא..

אבל אני מרגישה שהוא מתאים לי ושלא צריך למהר להתאהב, שזה חשוב לחוות את ההתאהבות...

 כיף לי להיות איתו, אני כבר לא מתביישת לידו, אני מרשה לעצמי להיות סקסית לידו...

אני נותנת לו לגעת בי...אני לא מפחדת ממנו...

[המבין יבין]

אז למה לא, למה לא לתת לזה צ'אנס, למה לא בקלות, למה לא להנות מההתבגרות, בגיל הטיפש עשרה,

למה לא לנסות ולראות מה קורה,

לאן הלך כל ה"חיים רק פעם אחת"..

חארטה אעשש

אף אחד לא באמת עושה מה שהוא מרגיש באותה שניה,

הרי כולם חושבים פעמיים....

אז אני לא!!! אני עושה מה שטוב לי באותו רגע ואם באותו רגע עשה לי טוב לנשק אותולמרות שאני לא יודעת מה יהיה מחר, אני אנשק כי אם לא אני אתחרט...

ואם יעשה לי טוב להלחם עליוועל הרגשות שלי כלפיו ועל האמונות שלי אני אלחם עם שיניים וציפורניים...

כי זו אני, זה באופי שלי.....

להשיג את מה שאני רוצה..להיות מאושרת ואופטימית...לאהוב..להיות נאהבת...להתחבק...ולהתנשק..

אבל אני לא אשקר.....

נכון שזה היה יכול להית פשוט מושלם אם הוא היה מסתכל לי בעיניים ואומר לי "אני אוהב אותך"?!

עריכה:28.11 קבלו תיקון!!

הוא שווה לתחחתתתתת!!!!!!