בשם הגדודים החמושים (ארגון ההגנה על מוטרדים, חנונים ותפוחי-האדמה),
מזל-טוב לספיר קורן.
من البندورة والبقلاوة!
سنة حلوة يا جميلة! سنة حلوة يا جميلة! سنة حلوة يا لسبير! سنة حلوة يا جميلة!
بمايبة,
البندورة.
- טנקים בכל חורף, צועדים על שרשרת עם מגן דוד, רק בחורף, רק בזה החורף. לכסח את המצפינים בערבים ע"י ש.ק.ר ולשון סגי נהור.
אנורקטיות במחברת גיאוגרפיה ואנשים שמטרידים מינית את הציורים שלי.
מחזור המים המורחב, כולל סצנת יריות מסרט ישן שכללה מצנח. כולל גם מנהרות לעזה ומחאה ביסטראומטית נגד האנטנות.
תוכנית להטרמה ומסרים תת-הכרתיים (=סאבלימינל) כאמצעי משני במסע תעמולה למען עלי אקליפטוס במים רותחים.
בננות מסוכר, טופי ונחשי גומי במנהיגות. כדור טניס שהוצל מהבוץ חולם להיות כדורסל, מי אנחנו שנעצור אותו?
2. הקמת טבעת בלוגים של ארגון 'הגדודים של אל-בקלאווה', ייסוד הזרוע הצבאית של אל-בקלאווה שנקראת 'הגדודים החמושים עוד יותר של אל-בנדורה'. רק הראויים ביותר יצורפו ורק באישור המפקדה העליונה.
בזאת, אנו מכריזים על הקמת ארגון טרור יפה נפש, סופר-אולטרה-מגה-בִּמוּנַסַאבַּה ולוחמני, שירושת על פני הארץ ויעזור ליצירת שוויון זכויות לירקות-העל.
3. חצי-אורק ברברי בעל יכולות מרשימות כמו לחטט באף, לנגן טרנסים (בעצמות של תולע סגול), עיצוב גרפי של בדידים, להשתמש במנדולינה (לצרכים הומניים) ועוד. יחד עם חברו הגורם פצעים תימניים, האיש הנשי מחוברת ערבית ולוחם גונב-ניסיון, הוא יוצא למבצר הנשמות. השבוע זה אצלי.
4. מבחן של אדם מילוא, זובּי אקבּר! כישורים מילוליים זה נחמד והכול, אבל כישורים מספריים מתחת לממוצע?! כוסא-מחשי... כושר צורני 3, רק בגלל שלא ידעתי מראש שהראש שלהם מרובע. אין לי סיכויים משהו להצליח במתמטיקה אבל יש לי שני מבחנים 94 בא1מ, זובּי. זאת בטח המורה לערבית שרוצה שאני ארחיב אצלה. "כישוריו בתרגילים גבוהים מיכולותיו המספריות, אבל גם לא משהו", אני יודע לחשב טרינום לא פריק אבל לא מסוגל לספור עד 3, לא הגיוני?
- הופעה של Salem <ראו Flames> ואני לא הייתי שם... מבאס...Set Kiev on Fire!
- כולם להצביע לדנבר! דנבר שולט! דנבר, הדינוזאור האחרון... ST= גנדלמן.
- Lordi –Hard Rock Hallelujah
Lordi –Would you love a Monsterman
Lordi –Blood Red Sandman
Lordi –Devil is a Looser!
סיפור ארוך מאוד... מטאל קאשוח ואפל.
הם הלכו ביחד על החוף, בלי אף אחד סביבם.
הוא חיבק אותה בעדינות ולחש לה שהוא אוהב אותה, היא שמה עליו את ראשה ולחשה לו, שגם היא אוהבת אותו. הם הלכו מחובקים על קו החוף השקט, לבדם, רק עם הים ועם הירח.
הירח, מלא ועגול, הסתכל עליהם מלמעלה וחייך, האור שלו מזין את אהבתם.
הייתה להבה בעיניים שלה, עיניים חומות, יפהפיות ועמוקות, חודרות. השיער שלה עף ברוח המלוחה והקרה של סוף הקיץ, שיער שחור וארוך כמו הלילה שהקיף אותם. השיער השופע והאפל עטף אותם, נוזל וחם כמו דם.
היא הסתכלה לתוך עיניו, ולא ברחה. היא אפילו לא זזה כשהלהבות ליטפו את פניה. הוא נעץ בה את עיניו והיא נעצה בו את שלה, הם היו לכודים אחד בתוך השני מבלי לשמוע כלום.
הוא חייך אליה, הדם זורם מבין שפתיו, מת לנשק אותה. היא הרימה את ראשה, חושפת את צווארה החיוור. הצוואר היה מושלם, עורק עבה בער מתחת העור הדק. היא הפנתה אליו את צווארה, מחכה ששוב, כמו תמיד, ינשק אותה.
הוא תפס את ראשה והטה אותו למטה. הדם שעל שפתיו הרעיד אותה, נוטף לתוך גרונה כמו אל קערה ריקה שמתמלאת בדם. היא צרחה. אף אחד כבר לא שמע.
היא טעמה ממנו, את דמו מבעיר את דמה ולאט לאט הורג את גופה. היא חשה בכאב המתגבר וצנחה על החול.
הים הפך לערפל, רק החול נשאר לכסות את גופה החשוף והרועד. הירח התכסה בגלימה שחורה, נשאב לתוך הכלום, ודמות גבוהה עמדה מולה. הדמות, רוח ערפילית ושחורה כמוות רכנה מעליה. היא הרגישה קור כואב וחד, כמו סכין שחודרת לליבה. הדמות התכופפה ואחזה בצווארה, המגע שלה בוער ומקפיא, צורב אותה.
היא ראתה אותו, את אהובה, עומד לצד הדמות שמחזיקה בצווארה. הוא עמד שם ונגע בה בידה, מגעו החם שאהבה, מגרש את הכאב ומטשטש הפחד. היא הרגישה את גופה חוזר לחיות, את ידה של הדמות השחורה מתמוגגת, דם לוהט נטף מפיה ונזל על צווארה. הדם נגע באצבעות היד שהתהדקה סביב קנה נשימתה והיד עזבה.
אצבעות עדינות שליטפו את הלחי שלה העירו אותה ושחקו בשערה. היא קמה לאט ונישקה אותו, הוא חייך אליה. היא זכרה שהיא נפלה על החול הקר של חוף הים והיא זכרה חלום מעורפל וכואב, על הצל שניסה לקחת אותה. האבן שמתחתיה הייתה קרה ואדישה, כמה עשבים בקעו ממנה וליטפו את גבה בעדינות עצובה. היה לה קר, רוח הלילה הקפואה אחזה בה וערפל כבד הסתיר את בית הקברות שבו הייתה. זה לא כאב לה, הקור, היא הרגישה משהו חם שזורם בתוכה ומבודד אותה מהעולם הקר.
הוא שם את ידיו המחממות מתחת לגבה ומתחת לרגליה.
החיוך שלו נראה מרוצה והעיניים שלו, חמדניות, ננעצו בגופה. הוא נשא אותה על ידיו כשהיא עדיין מטושטשת בין הקברים האפורים, כשמבעד לערפל מופיעים עוד ועוד קברים ועוד שמות חרוטים בשחור שאור הירח משתקף בהם.
הוא הושיב אותה, ראשה עדיין מורכן למטה וגופה סובל, על קבר שחור וגבוה.
היא הרימה את ראשה ושיערה הארוך והשחור זרם על כתפיה כמו מסיכת הלילה שמכסה את התקוות האחרונות. היא ראתה מולה דמות נוספת, מטושטשת ששוכבת על הקבר לידה. עיניה העצובות של הילדה הקטנה נצצו ופיה הפעור ניסה לצעוק.
הוא רכן ליד הילדה הקטנה וטיפל בה. הוא חיבק אותה כמו אחיה הגדול ושם את ידו על המצח שלה.
"היא קודחת, בואי" הוא קרא לה.
היא נעמדה ונגשה אליו, רגליה דורכות על הצמחים הזועקים. היא נעה בשקט בין הקברים השקטים ונגעה בצווארה של הילדה.
"מה... מה עשית... לי?" היא גמגמה וגל של חום ותשוקה אדירה שטף אותה מבפנים, מעכל אותה וזורם החוצה במעלה גרונה. היא נפלה על ברכיה וידיה בערו. היא שמעה בעורקיי אוזניה את ליבה פועם, שפתיה נפתחו ללא שליטה ועיניה התמלאו בזוהר אדום שחור. השיער השחור שלה דגדג את העור של צווארה וגירה אותה, משך אותה לעבר הקבר שמולה. אש עלתה מריאותיה ואחזה בקנה הנשימה שלה. רוק נטף מפיה על צווארה של הילדה הקטנה. היא הרגישה תשוקה לדמה של הילדה הקטנה, תאווה לשתות את חייה, להשקיט את הרעב. הניבים שלה, ארוכים יותר מאיך שהיא זכרה אותם קרעו דרך העור העדין והתמים.
הדם החם זרם בפיה והציף אותה בחום. היא הרגישה את הפה שלה יונק ללא שליטה מצווארה של הילדה, שותה את חייה ולאט לאט הורג אותה. היא הרגישה את הגוף שלה בוער בעונג.
היא מצצה את הצוואר העדין ושקעה בו את שיניה החדות והעונג התחזק עם כל טיפת דם.
הילדה החלה להחוויר מחוסר דם והיא לא ראתה את זה. הגוף שלה התעוות בעונג ושפתיה נשארו צמודות לדם הזורם מהגופה שעל הקבר. היא כרעה על הקבר המוכתם באדום ותפסה בשתי ידיה את ראשה של הילדה. היא המשיכה ללקק את טיפות הדם האחרונות כשההרגשה הגיעה לשיאה ונתקה את שפתיה כשסיימה לשתות.
היא עזבה את הילדה והניחה אותה על הקבר. הילדה נשמה בכל כוחה, בפעם האחרונה, ומתה.
רעד יצא מהלב שלה אל החזה והתפשט בכל גופה. רעד של תשוקה כואבת שבאה על סיפוקה הפיל אותה על הרצפה וגרם לה לפרוס את גופה על אדמת האבן הקרה שסביב הקבר. היא נשמה במאמץ, החזה שלה עלה וירד. אהובה בא ונשכב לידה, תפס את שיערה ושיחק בו באצבעותיו. היא אוהבת שהוא עושה את זה, היא הרגישה את ההכרה שלה נבנית מחדש, את הלב שלה חוזר לפעימותיו הרגילות. ובפעם הראשונה מאז הרבה מאוד זמן היא הרגישה שלווה אמיתית.
"אני אוהבת אותך, אלכס, אהובי, אהוב אותי בחזרה." היא גנחה לעבר אהובה כשהיא קמה מהאבן.
"אני אוהב אותך לנצח אהובתי הערפדית."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
