האיש האחרון שאמר "אני חושב, משמע אני קיים" התפוגג בן-רגע.
Yes, I see her every day… No, I don't know what she looks like.
רונה קינן הזאת טובה. מאוד טובה.
Dimmu Borgir -Burn in Hell
יש הופעה של Behemoth, אי-שם במעמקי אפריל, במועדון הבארבי (ברבי, קלאוס ברבי. ידוע גם כסוציאליסט לאומני) בת"א. בואו בהמוניכם, יהא מגניב. הם טובים, בשדות ההר מגידו, כשעבדים יעבדו.
הייתי כותב פה משהו נורא עמוק שאשכרה מעניין, אבל העשה לא מתחלקת בכלום, ואני מתעטשל עקב האבק שצברתי על חוברת הבעה.
בכל זאת, ניסיתי לכתוב סיפור אחר, וגם הוא יצא די דומה לקודם. אולי שיר?
יבלתי 100 בקורס פסיכולוגיה של אוניברסיטת ת"א. יש..!
געגועים לארכימדס השכנאז.
"מה נעים פחות, מלראות את הזריחה מהצד הלא נכון?" –רונה קינן, מוקדש לאילן רמון.
ניקיונות פסח. בין הספרים המאובקים (תולדות החפירציה בזמננו. דת וחפירציה ביהדות ספרד. עליזה בארץ הפלאות) מצאתי: צב לשעבר שראו לו יהושוע, נרגילה מאובקת למדי +טבק ותעודת גמר מכיתה ג2. אני מרגיש די רע, כי בזאת רצחתי 21.3 עצים, בזריקת כל המבחנים מכיתה ז'.
והרי לכם עוד עיתון יוצא, כשנוכחותי בו מצומצמת (הכתבה על Deadly Nightshade) שמארבעה, היא ירדה לעמוד אחד בלבד. "אל תפחדו מהמטאל", כתבו העורכים בני-נאוות המרדות של ידיעותיכון.
לפחות קיבלתי אישור לראות את הפיגוע ואת מכונית התופת.
(מצטער אחי, אבל אתה באמת קצת יוצא דופן בתמונה:)
נכון שאלומה ו/או כתבים אחרים עושים את סיפורי סבתא? לי ממש אין כוח.
מה גם שמוריס ביקש שאני אראיין את המורות שהוא הביא לביה"ס מפינלנד, כמובן. הן צעירות בנות 80+ שאוהבות מטאל כבד. כמובן שזה נחמד עם האמריקאים שבאו, ביניהם הצב הענקי שמחלק חיות מבלונים. (גוד פאקס, מוצ'צ'וס כביר!)
במונאסבה עיד אל-אינטרנט הבטוח, הייתה הרצאה. השוטר-שחקן הזה הסביר לנו שפורנו חד-סתרי זה בטוח, נעים ואפילו נחמד.
אחותי התחתנה!!! ועכשיו יש לי בת-דודה שוודית, ללא קשר דם!!!!
בעצם יש לי עוד בת-דודה יפהפייה. http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=367486
אנחנו הולכים לכנס ביגור ביום חמישי, לכנס החנג'ים הלאומי למשחקי תפקידים. DND זה קאשוח ומגניב. במיוחד כשפודינג שחור תוקף אותנו באכזריות. כנראה שלא נתנדב שם, וחבל, כי תמיד רציתי ללכת מכות עם ערס ללא כרטיס או להדק למישהו את הצמיד לצוואר. (כדי למנוע מצב של חושך, צמא ו/או מחסור בדפי דמות)
עבודת חקר בהיסטוריה, על מבצע ברברוסה (היטלר פולש לרוסיה). 129 שנים בדיוק אחרי נפוליאון.
"גם אם תישוגו עד הרי אורל, בסופו של דבר תנצחו במלחמה."
Flames, Rage from above.
Untamed, The ground shakes below.
Set Kiev on fire.
Set Kiev on fire.
הרוסים, כמו הקזחסטנים, מגניבים, מוג'ו סטלין קצת לא.
שדות הארטישוקים
אני הוא הבודד כל-כך,
מאוהב בך אנושות.
אני לנצח מחכה, קרוב.
השמיעי את קולך, יפה,
ואני בא מהר להצילך.
הרחובות המושחרים,
מלכלכים את שמלתך, הלבנה.
מחכה ליד הדלת,
עם סכין חדה ביד.
עוקב אחרייך מהצל,
כדי שלא תיבהלי ממני.
רק תקראי, אהובתי,
אני לשירותך, יפה שלי,
מחכה ליד בית הקברות.
כאן בערך, היא ניסתה לחמוק. חלשה ושברירית, אהובתי.
תפסתי בה בעדינות, כי איני רוצה לפגוע בה.
כשהיא שוכבת קצת שבורה, ללא שמלתה האדומה, אני ניגש אליה, וממשיך במילותיי.
כקיסוס רעיל עוטפת,
מלחשת, לא מדברת.
זועקת ללא קול, נחנקת.
כשגופי מכביד עלייך.
חיבקת אותי בהתחלה,
נתת לי נשיקה אחת ממך.
מה קרה אהובתי? אש תשוקה כואבת לך?
כמו לחבוק כדור של אש,
ואז מגע של קרח.
את צורחת, לא מדברת,
נופלת כגוויה על הרצפה.
אני שומע אנקת כאב,
כשאת חובטת ברצפה.
הכאב יוצא מפיך.
עיניה, כמו אבנים, שנסדקות באיטיות. החיוך שכה אהבתי, התפרק לחתיכות.
עורה החוויר, ושפתיה הכחילו. גופה הפצוע, הסובל, דועך לאט כשהיא נעלמת.
השמש עולה ומקפיאה, אני נמוג לאט, לאט. שמלתה הלבנה כבר אדומה, אני אינני שם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
