אוקיי... מלאכה קשה. לכתוב פוסט קצר וקריא.
1. ובכן, מי עוד קרא איפשהו שאני הבן של השטן?
"יש לך בלוג? אתה לא בנאדם..."
מעכשיו קוראים לי ז'וקוב!
2. אהבה זה לא כואב. זה כיף עד מאוד, לא משנה הסוף.
הסוף הפעם היה ידידות חזקה במקום, אבל גם זה נהדר.
בכל מקרה... בתור מה שאני עושה טוב, כתבתי לה שיר;
נערה מתוקה, היא כה יפה,
עיניה הבורקות צלולות ורגועות.
בוהות הן בי מתוך המים השחורים,
ורק שם, במים הרדודים, היינו קצת קרובים.
באגם, שוכבת נערה, חומת שיער, תמימה,
עוטפת בשלשלאות עלי כותרת, חמודה.
היא בתוך אגם רך של שושנים,
והריסים המושחרים, שעל עיניה, נסגרים.
כה יפות, הן בוהקות,
באודם שפתותייך הרכות.
...
3. נסיים ב... איש.
-שיעור ביולוגיה, אני ושותפי רוצים להפעיל את המצגת שלנו-
"לך מפה, אני ושלומי נטפל בזה"
-"לא, אני רוצה להיות פה."
-אגב, זאת מעבדה מרווחת מאוד, ומשום מה הוא נדחק אליי.-
הוא גם נצמד אליי מאחורה, משהו כזה בערך ||, כאילו שהוא חושק בתענוגות בשרים איתי.
הוא, נצמד אל התחת שלי עם האגן שלו: "נעים לי!"
אהה כן, לאן ישלחו אותו, אם הוא ברמה של ל"ב (בעצם אתגר, אבל ירביצו לו שם)?
לעיוני משולב!!! אל-ק'ירד פי עין דן ספיר ר'זאל, ואנא פראייר.
ועוד דבר אחרון, שחרור קיטור נוסף.
"אז, שולמית, את מחזירה לי את העבודה?!"
"...ביי שלומי! תפסיק לחרמן את המורות!"
אהה כן...
מורה חדשה: "וואו, אתה מבין עניין. איך קוראים לך שוב?"
הוא: "קוראים לו הומו אשכולות פדופיל!"
4. הייתי פצוע אנושות כל השבוע, עקב תאונה שכללה מוט ברזל, עץ ואבן, הורדתי לי עור
מהאצבע, מעל לחתך עמוק במיוחד.
שאו ברכה,
עבדכם הנאמן,
Zhukov.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
