אבל רק למקרה שכן.....

הגעתי לכאן כלכך במקרה.

דרך אותה אחת שזכרה לי את הימים ההם,

כשעוד היה לי זמן לנשום בין כל הבגרויות, העבודה והחבר,

ויכולתי לפנות לעצמי דקה ביום כדי לכתוב פה.

קצת נטשתי אני מודה.

לא באשמתי ראוי לציין.

אני בטוחה שאף אחד לא קורא פה עדיין...

אני בטוחה שגם אלו שביקרו פה מידי יום שכחו אותי.

אבל ברגע שנכנסתי לפה,

ברגע שקראתי את הדברים שאותם אנשים שיקרים לי כלכך כתבו,

פשוט לא יכולתי להתעלם ולהישאר חבויה מאחורי השתיקה הארוכה שלי.

אז רק למקרה שאחד מאותם אנשים יקרים יגיע לפה, ואף בטעות, רציתי לומר שאני בסדר.

אז כתבתי שעוד מעט יש לי ולחבר שנה.

עכשיו אנחנו כבר קרובים לסגור שנתיים.

אני בלב שלם יכולה להגיד שהוא תופס את מירב המקום בלב שלי.

-פורים. לפני שנה.

אני מאושרת בתקופה האחרונה.

החיוך כבר מתפשט על הפנים שלי כלכך בטבעיות...

אפילו כשאני בוכה ישנה הרגשה שבסופו של דבר זהו רק מצב זמני שעתיד לעבור באחת מהדקות הקרובות.

אין לי ספק שאף אחד כבר לא נשאר פה,

והמחשבה על זה גורמת לי להצטער על זה שלא התאמצתי להישאר פה ולכתוב על אף כל הלחץ שהסתובבתי בו בשנה האחרונה.

להצטער על זה שאיבדתי כלכך רבים ואהובים מכם.

אבל גם בשביל הסיכוי הקלוש שאף לו אחד מכן נשאר נאמן לי - רק רציתי להגיד

שאני בסדר.

ואני גם ממש ממש מתגעגעת.