משהו שממש מעצבן אותי לאחרונה: משימות כתיבה. אז אמנם הבגרות בחיבור מאחורי וברוך שפטרנו וכו', אבל הסיוט לא נגמר. בכיתה י"ב נזכרים במשרד החינוך ש-"אופס, הם תכף מסיימים תיכון ולא לימדנו אותם לכתוב במשלב לשוני סביר, אז הגיע הזמן לעשות את זה", ובוחנים אותנו בהבעה עברית. אפרופו חיבור, פעם חשבתי שמידת החיבה שאני רוחשת למקצוע מסויים משתנה ביחס ישר להצלחה (נו, ציונים) שלי בו. ת'כלס, למה התחלתי לשנוא מתמטיקה? כי נכשלתי. סיבה לגיטימית לחלוטין.

הציונים שלי בחיבור היו כדקלמן: 96, 98, 100, ציון הגשה - 100, וככל שעבר הזמן שנאתי את המקצוע יותר. גם כשמדובר במשהו לכאורה יצירתי, חביב וקליל, משרד החינוך חייב להפוך הכל לתבניתי ומשמים. "בחיבורי אציב אג הגורמים לתופעה, את השפעותיה על בני הנוער, את ההיבטים החיוביים והשליליים שלה, ואציג את דעתי" לא כתבת הודעה? מינוס חמש נקודות. והנושאים, הו, הנושאים: תופעת הגפיטי. תופעת ההליכה בימינו (הליכה. כן). הטיול השנתי בימינו - חינוך לאהבת ארץ ישראל או התפקרות בחיק הטבע? ניסויים בבעלי חיים, בעד ונגד. התחממות גלובלית. בקיצור, ערימה של קלישאות חבוטות. אם זה בכלל אפשרי, המצב בחיבורים באנגלית גרוע אף יותר, ושם גם אין בחירת נושאים. במבחן האחרון נתקעתי עם "לחץ חברתי - טוב או רע?". כמו שחברה שלי הטיבה לנסח אחרי הבגרות בחיבור: לעזאזל, אני כותבת ומשעממת את עצמי.