" [...] לא, טעות, זה לא רק כוח רצון, זה גם פחד. כי הצבא בשבילי הוא סוג של לדחות את הקץ. לדחות את החיים האמיתיים יותר ויותר. אני לא רוצה להתבגר, אני לא רוצה להתחיל לחיות. כי הדברים שאני רוצה לעשות בחיים דורשים המון, ואני פוחדת שאני לא אעשה אותם ואשאר לנצח נצחים עם תחושה של פספוס. הצבא הוא ה"חכו עוד שנתיים ואז נדבר" שלי. אם אני משתחררת ממנו אני מקבלת עליי את מלוא האחריות לכשלונות העתידיים שלי."

בדיוק ככה.