קצת אירוני כשפתאום כשבאמת יש לי חיים אני כבר לא כותבת עליהם.

[תכף אשוב]

ובמליצית:
"יסלח לי יומני כי הזנחתיו. דרכו של עולם היא זאת, כי בהגיע הימים הטובים משתכחת הכתיבה. מה לי כי אשב להגג מהרהורי לבי, בעוד החיים עצמם, שוצפים וקוצפים, ממתינים סוערים מעבר לדלת הבית, לטעום מהם את שורש הווייתם"

("אחוזת דג'אני" מאת אלון חילו, עמוד 90)

[11/04/2010]