היום נסענו עם הכיתה למוזיאון יד ושם.חוויה. פגשנו תייר מצרפת, דובר עברית, שזיהה את עצמו בתור ילד באחת התמונות, ואפילו דיבר איתנו והראה לנו את קעקוע המספר על היד, מאושוויץ. זו הפעם הראשונה שאני פוגשת ניצול שואה, ככה, פנים אל פנים. מפחיד.

שאלון, כי חוץ מזה אין לי מה לכתוב. =|

(וכמובן שמרפי אוהב אותי כמו תמיד, רוב השאלות לא מתאימות כי הבלוג חדש)

מתי פתחת את הבלוג שלך? האם זה היה בעקבות אירוע מיוחד?

ב14.4.06. וכן, זה היה עקב ארוע מיוחד!=P איבדתי את בתוליי, ופתחתי את הבלוג בקול תרועה ושלל כותרות צומי מלוות כיתוב האופייני "כנסוווווו דחחחחווףףף!!!!!!!!11123".

לא, כמו רוב הדברים שאני עושה, גם את הבלוג פתחתי משיעמום. אומרים שרוב התגליות הגדולות ההמצאות וכו' וכו, התגלו בטעות. הא! יום אחד הבלוג שלי עוד ייזכר בספרי ההיסטוריה!  חוץ מזה, ניסיתי כבר משהו כמו שלוש פעמים לפתוח בלוג לפני זה, והוא פשוט סירב לפרסם פוסטים. אז התייאשתי, ובפסח, מרוב שיעמום כמובן, החלתטי לנסות שוב. :) 

האם הבלוג שלך אנונימי ומלא מסתורין?

בארור, הוא שחור אפל דיכאוני וקאשוח, ואני מעדכנת כל יום עם שיר דיכאון חדש, המבטא את צרותיי והתלבטויותי הרות-הגורל, את הקונפליקטים הפנימיים העמוקים שלי וכיוצ"ב.

לא, נו, והוא גם לא יהיה כזה, החלטתי. מחר אעדכן עם תמונה, מס' זהות, כתובת מדוייקת ומספר חשבון בנק.

האם אתה נוהג להזמין אנשים שאתה מכיר לבלוג שלך?

לא, זה כל כך צומי. (חן, זה לא אישי ~מלאך~)

האם הכרת מישהו דרך הבלוג ונפגשתם במציאות?

עדיין לא. 

האם אתה נוהג להגיב בבלוגים אחרים, או שאתה נמנה על הקוראים השקטים?

בעיקר קוראת שקטה, אלא אם כן אני מכירה את בעל הבלוג (גם אם וירטואלית) או שהפוסט ממש דורש תגובה, פוסט שאני מזדהה איתו במיוחד וכו', אבל בעיקרון אני מעדיפה שלא להגיב.  

אם אי פעם כתבת דברי נאצה או ביקורת קוטלת בבלוג של מישהו אחר?

תגובות נאצה? חלילה. תגובות קוטלות? אולי, אבל בגבול הטעם הטוב.   

האם הורייך או בת זוגך יודעים על קיומו של הבלוג שלך? האם הם קוראים אותו?

חס ושלום. נתחיל מזה שההורים שלי לא יודעים מה זה בלוג. הם בקושי שמעו על גוגל. בן זוג? דברו אתי כשיהיה אחד כזה.

 האם אי פעם השתמשת בבלוג כדי לספר משהו למישהו שידעת שקורא אותו, כי לא יכולת להגיד לו/ה את זה ישירות? עוד לא.  

האם צינזרת דבריך בבלוג מחשש לפגוע במישהו ספציפי שקורא אותו, למרות שמאוד רצית לפרוק רגשותיך?

כנ"ל.

האם אתה כותב את הבלוג בשביל עצמך (כיומן אמיתי), או בשביל לבדר את הקוראים?

נתפשר על באמצע. אני לא כותבת כדי לבדר את הקוראים (כי אין כאלה), אבל גם לא לגמרי בשביל עצמי. אם הייתי כותבת בשביל עצמי נטו הייתי כותבת יומן, ולא זכור לי שליומן שלי יש כפתור תגובות.  

האם היית מגדיר את עצמך כמכור לבלוגים? אם לא, אז איך היית מגדיר בלוגר מכור?

אני? חלילה. זאת אומרת, עוד לא, אני מקווה. יש אולי עשרה בלוגים שאני קוראת בקביעות, וזהו. מכור לבלוגים הוא אחד שקורא מיליוני בלוגים, מגיב בכולם, נמצא בקשר יומיומי במייל עם יריב ומציע לו שיפורים באתר, מעצב תבניות לכל העולם, בודק תגובות כל שעה עגולה (או דקה, אם תרצו), יוצא ערום לרחוב בצהלות כשהוא מגיע לאלף כניסות, מעדכן פעם בשעתיים וכו' וכו'.

I could see it clearly once when you were here with me"

and now, somehow all that's left are

"pieces of a dream

(Pieces of a Dream/ Anastacia)

קונספ. (נערך- 08/05/06 20:48)