אז מה, נגמר? נגמר.

* * * * * *

נגמר. כל כך מהר ועל-טבעי כמעט, נגמרה השנה. זהו, סיימתי ט', סיימתי חטיבה. נגמרה תקופה נפלאה של שנתיים. שנתיים שהיו אולי אפילו הטובות ביותר בחיי עד עכשיו. כיתה טובה ואנשים מדהימים. וגם, ככה, עדל הדרך, הייתה אתמול גם סגירת מעגל מסוג אחר, שאני מאושרת שהייתה ובטוחה שמעכשיו יהיה הרבה יותר טוב.

שנתיים שבהן השתנתי כל כך, הכרתי חברים חדשים, ובכלל, זכיתי להיות חלק מכיתה מעולה מכל הבחינות. לימודית, חברתית. כיתה שעד כמה שהיה קשה, והיה לחוץ, ושכבה קצת עויינת ופתאום בכיתה ח' שוב כיתה חדשה? אז כן, במשך כל השנה שעברה היינו קוטרים מעצבנים שהתלוננו לכל מי שרק היה אפשר על כל דבר שרק היה אפשר להתלונן עליו, מהמחנכת ועד המורה לשל"ח, על סדר הישיבה, והלחץ, וכמות החומר, כמות המבחנים, ולמה כל השכבה משתחררת מוקדם ואנחנו נשארים עד שתיים וחצי? ולמה אנחנו צריכים לסבול עם ענת [מתמ'] שבע שעות שבועיות? ולמה ולמה, ולמה אנחנו, ואוף, חבל שאני בכיתה הזו בכלל. ועכשיו, נגמר.

 ואני דווקא נהניתי מכל זה, כמה מוזר, וכמעט ולא היו תלונות. נהניתי מכל רגע ואהבתי כל אחד מהאנשים שיצא לי להיות איתם באותה הכיתה, למרות שברור שלא את כולם הכרתי לעומק, וחבל.

ואתמול כל זה נגמר.

נגמר בלי שהספקתי אפילו להיפרד מכולם, בלי שהספקתי להגיד תודה לכל אחד, לחבק, אולי בפעם האחרונה וללכת.

* * * * * * *

היום האחרון הגיע. בבוקר סידרו את הכיסאות באחת המעבדות במעגל. באנו באחת עשרה לבית הספר, צחקנו, הצטלמנו למזכרת. אחר כך באה מאיה [המחנכת], חילקה עוגיות 'נשיקה' עם פתתקים אשיים, אומרת שזו המתנה שלה אלינו, אחרי שנתיים מדהימות, מברכת את כולנו, ושיהיה בהצלחה בהמשך. בפתקים מצוטט איזשהו שיר; זה כמו שתמיד, בהתחלה, ובסוף, מנהלים ומורים תמיד אוהבים לחלק דפים עם נאום ארוך של בצלחה וכו' וכו', ובסוף מצטטים כמה שורות משיר, או סתם איזה משהו שאמר פעם מחנך דגול.

והיא עוברת ומחבקת כל אחד, ומתנצלת שהיא לא עומדת בזה ומחילה לבכות. וכולם, ליתר דיוק, כולן, מתחילות לבכת איתה ולחבק אחד את השני ולהגיד את הדברים הרגילים של בהצלחה בתיכון, ואני אתגעגע ואני אוהב אותך ותודה על הכל, ואל תשכחי לשמור על קשר.

* * * * * *

ואני עומדת שם בעיניים יבשות לגמרי, אפילו לא רבע דמה עמדה לי על קצה העין אתמול. וכועסת על עצמי ולא מבינה. מה, לא עצוב לך? גאד, את עוזבת, ונגמר, יכול להיות שזו הפעם האחונה שאת רואה את האנשים האלה, לפחות מחציתם, ולא עצוב לך? ואת לא מתרגשת כשאחת החברות הכי טובות שלך, בוכה כמו מינימום מזרקת פאר בפריז, מוחצת לך את הצלעות בחיבוק, שיכול להיות שהוא האחרון? לא, לא בכיתי בכלל.

* * * * *

אחר כך כתבנו אחד לשני בספרונים שקנינו במיחד למעמד (נו, היומנים הקטנים האלב עם הציורים היפניים). אני כותבת על עמוד שלם לכל אחד, האחרים כותבים כמה שורות של "אתה מדהים וכמה טוב שהכרתי אדם כמוך, שמור על קשר, טלפון..."וכו'). אז לא הספקתי לכתוב לכל מי שרציתי לכתוב, ולא קראתי את מה שכתבתי כדי לא להצטער ולהתחיל לתקן. ולא אמרתי לכולם שלום בפעם האחרונה, לאנ הספקתי לחבק את כלם.

חילקנו ברכות לכל המורים, וברכה אישית למאיה מחנכת ולריבי, שהיתה באמת המורה הכי מיוחדת שהכרתי, ושהיתה יותר מהכל חברה, ודווקא ממנה לא הספקתי להיפרד כי היא לא הגיעה. אחר כך נשארנו ארבעה ילדים בבית הספר, כולם כבר הלכו ורק אב הבית עוד נשאר, לסידורים אחרונים. הלכנו וראיתי בפעם האחרונה את בית הספר מחלון האוטובוס. הפעם אני הולכת הביתה בפעם האחרונה. 

* * * *

עם כל עניין הפרידה והסוף כמעט והספקתי לשכוח שהרי גם מקבלים תעודות ביום האחרון. אז לעניינים קצת שמחים יותר- התעודה שלי:

תנ"ך: 100 מעולה
היסטוריה: 100 מעולה
ספרות: 98 מעולה
של"ח: 100 מעולה
הבעה: 97 מעולה
לשון: 96 מעולה
מתמטיקה: 95 מעולה
(OMG, עליתי מ85 במחצית הקודמת!)
אנגלית: 100 מעולה - "ידיעותייך והבנתך ראויות לשבח"
(מאה. מאה! וזה ממורה שאף פעם, אבל אף פעם לא הביאה 100 לאף אחד!)
ערבית: 96 מעולה
חינוך גופני: 87

(אף מילה. אבל אני חייבת- אז ברוך שפטרנו מהמורה)
ביולוגיה: 100 מעולה
מורשת: 85 טוב מאוד
(וזה בגלל שקיבלתי 80 בעבודה, בגלל שהיה חסר תוכן עניינים ונספחים, בעבודה של ארבעה עמודים)
רטוריקה: 98 מעולה
פיסיקה: 100 מעולה
כימיה: - לא נלמד בשליש ג' -
אזרחות: 100 מעולה

וממוצע 97. הי היפ הוריי!^^

* * *

אחר כך, בבית, קראתי את מה שכתבו לי ביומן, וזה באמת מחמם את הלב. ונזכרתי פתאום בכל מיני רגעים שהיו במשך השנתיים האלה ביחד, והיה לי עצוב ושמח בו בזמן.

וסימתי לקרוא את מדריך הטרמפיסט בגלקסיה, היה לי משעמם, והתחלתי את "מלך החומוס ומלכת האמבטיה" של אילן הייטנר. הנחתי אותו בצד והפסקתי רק כי הייתי עייפה מדי, והאותיות התחילו להיראות לי קצת מטושטשות. אז הלכתי לישון ולא יכולתי להירדם. אז שמעתי מוזיקה בmp3. אני הכי אוהבת לשמוע את המזיקה שי באוזניות בלילה, כשיש שקט ואף אחד לא מתחיל לדבר אתי דוקא באמצע השיר, כמו שקורה כשאני שומעת מוזקיה באוטובוס בטיולים למשל.

קמתי בבוקר בשעה 10 בלי הרגשה מיוחדת של חופש באוויר. למען האמת, טכנית החופש התחיל לי כבר לפני שבוע וחצי בערך, כי  רק מי שהשתתף בחזרות לטקס ולהצגה של מסיבת הסיום (שדרך אגב, הייתה מדהימה) בא לבית הספר. ככה שדי התרגלתי כבר לקום מאוחר ולא לעשות כלום. סיימתי את הספר, שמרוב המהירות לא הספקתי אפילו להכניס לרשימת הספרים שאני קוראת כרגע.

* *

וזהו, דרך חדשה, בית ספר חדש. תיכון. נותרו עוד שלש שנים וזהו. אני לא מצליחה לעכל.

*

ושיהיה בהצלחה.

(נערך 22/6 17:05)