שלשום כששכבתי לישון- עלה לי פתאום נושא מצוין לפוסט. לפני שבוע, בזמן שיעור משעמם במיוחד, היה לי רעיון- וזה יכול היה להיות נושא מצוין לפוסט. ביום שבת, נפגשתי עם חברה ודיברנו המון על מסביב בלי להגיע בלי שום פואנטה בכלל. חשבתי על צביעות ועל כמה שהיה נחמד אילו לא היינו מתנהגים כאילו אנחנו מאוד מעוניינים לשמוע ובעצם אנחנו ממש לא. חשבתי, שלפני שאני מתחילה לבקר את ההתנהגות הזו באחרים עליי לזכור שאני עושה בדיוק את אותו הדבר. חשבתי שזה נושא מצוין לפוסט כי באותו רגע היה לי הרבה מה להגיד. ביום שישי האחרון הרגשתי פעלתנית ומועילה וסידרתי חדרים הזזתי חדרים ותפרתי חורים ופתאום הבנתי שהריקנות של יום שישי בצהריים אולי לא נעלמה אבל נשכחה לרגע. ידעתי שגם זה הנושא מצוין לפוסט.

אז פתחתי פנקס רשימות (כי יש לי ניסיון עבר עם כתיבת פוסטים משקעים בישראבלוג מהדפדפן כשפתאום...אינטרנט אקספלורר ביצע שגיאה ו..." ההמשך ידוע) מצאתי את עצמי בוהה בחלון ממוזער עם שתיים ורבע שורות, כשאני שמה לב שיותר מעניין לבהות בדסקטופ או להיזכר ש...יש לי קבצים לתייק  באיזשהו מקום ו...שיט, יש לי שיעורים בלשון ו...טוב, אני כבר אמשיך מחר- בינתיים אני אסגור את החלון כי למה לי שלמור שתי שורות ורבע, אני כבר אזכר מה כתבתי מחר, ואולי עם זאת גם אדע להמשיך.

מתחת למיטה יש לי קלסר כחול גדול שעולה על גדותיו, וכל כריכתו ציירתי בטיפקס איקס גדול ותוספת בצד: "תעשו לעצמכם טובה ואל תגעו בזה, תודה". ובתוכו אוסף של זיכרונות (פחח) ודברים לא מוגדרים כמו שירים (אכן, אני גם יפה גם אופה וגם משוררת) שכתבתי לפני שנתיים (יש שם בסך הכל שלושה-ארבעה והם מטופשים במיוחד), עלונים ומזכרות שאספתי בנסיעה לארצות  הברית (אפילו השתרבבה משם מפית עם סמל של אל-על), ובעיקר מעין קטעי יומן דמיוני ללא כריכה, שהם בעצם אוסף אקראי של דפים אין ספור מלאים במחשבות אקראיות, תהיות פילוסופיות עמוקות, יצירות אומנות שנוצרו ברגע של שעמום עמוק בזמן שיעור מתמטיקה (אף כי לאחרונה יצירותיי בשיעור מתמטיקה נראות כולן דומות זו לזו באופן מחשיד, כשכולן כוללות וריאציות שונות על הביטוי I HATE MATH באדום דם ומכתב התאבדות בצד), כמו כן יש לי בקלסר מילות שירים אהובים שהדפסתי, ברכות ליום הולדת שקיבלתי, וידויי אהבה מרגשים ממחזריי הרבים, מכתבי נאצה וכו' וכו'.

ולסיום, התחזית: השבוע (חמישי) אקבל את תעודתי למחצית א', סוף סוף. הנשיא קצב עדיין לא יתפטר, ארץ נהדרת תמשיך בניסיונותיה הפתטיים להצחיק, אבל לפחות אורי גלר יעלם, שבעה טובה ממסכינו.

המשך שבוע מרנין ומהנה לכולנו.