קשים הם חייה של התיכוניסטית? מסתבר שחייה דווקא לא קשים כל כך.

תקופת הבגרויות החלה בתרועה רמה, ומסתבר שמה שהזהירו אותי ממנו כל עשר שנותיי במערכת החינוך בהחלט לא מאיים כל כך.

לחץ? איפה? אני זוכרת שהייתה לי מורה ביסודי שסיפרה שבתקופת הבגרויות היא התחילה להקריח (!) וצרכה תרופות הרגעה במשך כמה חודשים (!). איפה זה ואיפה אני. את הבגרות הראשונה (שתי יחידות מחשבים) כבר עשיתי, והיום הגשתי/ הצגתי את האתר שלי (יחידה אחת מחשבים) ויצאתי פחות או יותר בהרגשה של 100.

במתכונת בהסיטוריה קיבלתי 100 עגול ויפהפה, אף על פי שאני בטוחה שהמצאתי כמה דברים (במרוקו יצא עיתון ציוני? מסתבר שכן), וכנראה שאני גם אוגש על 100, או בכל אופן יותר מ-95. מהמתכונת בלשון אני לא מודאגת בכלל, ועד הבגרות יש כמעט חודש שלם.

וחוץ מזה נוחה לי מאוד השגרה של לבוא לבית הספר יום-כן-יום-לא, או לבוא ב-10 וללכת שעתיים אחר כך, להשתחרר מוקדם ולפעמים להחליט סתם ככה לא לבוא, כי ממילא יש לי רק ספורט וחינוך. (וכאן אציין שלפני שבועיים הברזתי [!] בפעם הראשונה בחיי מבית הספר ועוד באישורה של אימא שלי, מאורע ראוי לציון בפני עצמו).

"פחחח, איזה חרשנית!!11" - לכבוד הוא לי ותודה על המחמאה.