"תשמע, אני לא יודעת מה הבעיה עם הטלפון שלך, אבל כל מה שאני שומעת זה ביפים. למה שלא תנתק ותנסה שוב?" לנסות שוב? ניסיתי לנסות שוב, זה בדיוק מה שעשיתי! ידעתי שזה לא יעזור, ידעתי ששום טובה לא תצמח מזה, אבל עמדתי שם באמצע שדה התעופה, בתחילת המאה, בסוף חיי, ואמרתי לה הכל: למה עזבתי, לאן הלכתי, איך שמעתי על מותך, למה חזרתי, ומה הייתי צריך לעשות עם הזמן שנותר לי. אמרתי לה את זה כי רציתי שהיא תאמין לי ותבין, ומפני שחשבתי שאני חייב לה את זה, ולעצמי, ולך, או שזאת הייתה רק עוד אנוכיות? שברתי את חיי למכתבים, במקום אהבה הקשתי "3, 2, 3, 2" במקום מוות "4, 2, 2, 7" [...] "

(עמוד 254)

"6, 9, 6, 2, 6, 3, 4, 7, 3, 5, 4, 3, 2, 5, 8, 6, 2, 6, 3, 4, 5, 8, 7, 8, 2, 7, 7, 4, 8, 3, 3, 2, 8, 8, 4, 3, 2, 4, 7, 7, 6, 7, 8, 4, 6, 3, 3, 3, 8, 6, 3, 4, 6, 3, 6, 7, 3, 4, 6, 5, 3, 5, 6, 7! 4, 3, 2, 2, 6, 7, 4, 3, 5, 6, 3, 8, 7, 2, 6, 3, 4, 5, 3? 7, 6, 3, 2, 8, 6, 2, 6, 3, 4, 5, 8, 7, 8, 2, 7, 7,4, 8, 3, 9, 2, 8, 8, 4, 3, 2, 4, 7, 7, 6, 7, 8 [...] "

(עמוד 255)

(עמוד 163)

"...שאלתי אותו אם הוא יכול לחשוב על פתרון לבעיה הזאת. "איזו בעיה?" "הבעיה של כמה חסרית משמעות אנחנו יחסית." הוא אמר "טוב, מה יקרה אם מטוס יצניח אותך באמצע מדבר סהרה ואתה תרים גרגר חול בודד עם פינצטה ותזיז אותו מילימטר אחד?" אמרתי, "אני כנראה אמות מהתייבשות." הוא אמר, "אני מתכוון רק ברגע הזה, כשתזיז את גרגר החול, מה תהיה המשמעות של זה?" אמרתי, "אני לא יודע, מה?" הוא אמר, "תחשוב על זה." חשבתי על זה. "אני מניחה שמה שיקרה זה שהעברתי גרגר חול." ומה זה אומר?" "זה אומר שהעברתי גרגר חול?" "זה אומר ששינית את הסהרה." "אז מה?" "אז מה? אז הסהרה הוא מדבר עצום. והוא קיים מיליוני שנים. ואתה שינית אותו!" "זה נכון!" אמרתי והתיישבתי. "אני שיניתי את הסהרה!" "ומה זה אומר?" הוא שאל. "מה? תגיד לי." "טוב, אני לא מדבר על לצייר את ה'מונה ליזה' או לרפא סרטן. אני רק מדבר על להזיז גרגר חול אחד מילימטר אחד." "כן?" אם  לא היית עושה את זה, ההיסטוריה האנושית הייתה ממשיכה בדרך מסויימת..." "א-הה?" אבל אתה כן עשית את זה, אז..?" נעמדתי על המיטה, הצבעתי על הכוכבים המזוייפים וצרחתי: "אני שיניתי את ההיסטוריה האנושית!" "נכון." "אני שיניתי את היקום!" "אתה שינית." "אני אלוהים!" "אתה אתאיסט." "אני לא קיים!" נפלתי בחזרה על המיטה לזרועותיו, והתפקענו יחד."

(עמוד 90)

(עמוד 247)

כזה הוא "קרוב להפליא ורועש להחריד", ספרו האחרון של ג'ונתן ספרן פויר. חוץ מהנ"ל יש בו תקריב של עין פיל שנראה כאילו הוא מזיל דמעה, עמודים ריקים, משפטים שבורים, עמודים שבהם מסומנים טעויות כתיב וחלקי משפטים בעט אדום. יש סדרת תמונות ששאם מדפדפים רואים מעין סרט, אבל קצת אחרת ממה שהיינו מצפים. יש גם מקום שבו בכתב נהיה צפוף עד כדי כך שכבר אי אפשר להבחין מתי מתחילה מילה ומתי נגמרת הקודמת לה, המון תמונות של מנעולים ומפתח אחד שלא מתאים לאף אחד מהם.

אוסקר שֶל הוא בן תשע. בכרטיס הביקור שלו הוא מגדיר את עצמו "ממציא, מעצב תכשיטים, זייפן תכשיטים, אנטומולוג חובב, פרנקופיל, טבעוני, אוריגמיסט, פציפיסט, מתופף, אסטרונום חובב, יועץ מחשבים, ארכיאולוג חובב, אספן של: מטבעות נדירים, פרפרים שמתו מוות טבעי, קקטוסים מיניאטוריים, מזכרות של הביטלס, אבנים יקרות למחצה ודברים אחרים".

הוא שולח מכתבים לגדולי הממציאים וזוכה מהם בעיקר לתשובות רשמיות, הוא מוצא מעטפה ועליה השם "בלק" ומחליט לבקר אצל כל הבלקים בעיר ניו-יורק עד שימצא את המנעול למפתח ש, כך הוא מאמין, יוביל אותו אל אביו, אם כי גם הוא מבין שעשה זאת כדי להשאר קרוב אליו.

מומלץ בחום!

שני הפרקים הראשונים, מתוך nrg