בואו נעמיד פנים לרגע ששנת הלימודים עומדת להיפתח כרגיל, ואיומי השביתה הרגילים לא יתממשו- בעוד שבוע פלוס יומיים יסתיים החופש הגדול. אני כבר רואה את שיחות היום-הראשון-בבית-הספר הרגילות של "וואי, הייתי ב [הכנס/י כאן סוג של חו"ל] והיה מה-זה מגניב!" או "שיואו, איך קרעתי את התחת בעבודה, הילדים האלה- קרציות שזה לא ייאמן. אבל היי, היה שווה את זה. 1500 שקל!" או סתם "וואו, אין לך מושג איזה חופש היה, בקושי הייתי בבית, אפילו אימא שלי כבר לא מזהה אותי".

וואו, אין לכם מושג איזה חופש היה לי. טוב, כן, באמת אין לכם מושג, כי לא בדיוק כתבתי בבלוג בזמן האחרון. (אבל זה כבר לפוסט אחר). סיימתי את כיתה י' אופטימית להפליא, כשבראשי שלל הבטחות ותקוות שאני סוחבת אתי, כמובן, עוד מהקיץ הקודם, רובן וריאציות שונות של "החופש הזה יהיה שונה; החופש הזה, אני אעשה סוף סוף משהו עם החיים שלי. ואם לא החיים, אז לפחות עם העצלנות. אסדר את החדר, אקרא, אולי אחזור לצייר, אחדש את הקשר עם חברים ישנים, וכו'."

"וכו'" כולל את המשך הרשימה של הדברים שלא עשיתי בחופש הקודם ו(כבר) לא אעשה בחופש הזה, שאם אמשיך למנות אותם, איאלץ למחוק גם את "לכתוב (סוף סוף) פוסט נורמלי" מהרשימה הנ"ל. אם לסכם בקצרה, עשיתי בחופש הזה בדיוק מה שעשיתי בקיץ שעבר, מינוס לסדר את החדר, לחדש את הקשר עם חברים ישנים, לקרוא, לכתוב וכו'.

מכירים את זה שאתם מקבלים עבודת קיץ ומחליטים לחלק אותה יפה בין ימי החופש, וחושבים "שטויות, מה זה שלושה תרגילים וחצי ביום, קטן עליי!", ואז, שבועיים לפני תחילית הלימודים, מבחינים בעבודה ההיא שוכבת על השולחן, קבורה תחת ערמות נייר (במקרה הטוב), ומיותר לציין שאף תרגיל לא פתור?מכירים את זה שהעבודה ההיא, היא עבודה במתמטיקה? מכירים את זה שמתמטיקה היא המקצוע השנוא עליכם ביקום?

בכל אופן, אני חושבת שהבהרתי את הנקודה- אני ממורמרת, מדוכאת, משועממת, עצלנית יותר מאי פעם וחסרת השראה. ושנת הלימודים אפילו לא התחילה עדיין. שמישהו ייתן לי לקרוא את הפוסט הזה בתחילת החופש הבא, כשאתחיל שוב להבטיח לעצמי שהפעם יהיה אחרת.

משהו טוב שעשיתי בחופש, לשם שינוי

משהו לא טוב, שלא עשיתי בחופש