משמוצו אפשרויות הבילוי המשפחתי הכוללות המצאת סוגים חדשים של קישוטי סוכה*, הגיעה אימא למסקנה שאין מנוס מאופציית הבילוי המשפחתי השנואה עליה: הקניון! אז יצאנו לנו ושמנו פעמינו לתחנת הרכבת הקרובה, תוך כדי שאנחנו לומדים פרטי טריוויה מפיו של אחי הקטן, ובפרט מספר הקומות בכל אחד ממגדלי עזריאלי- העגול, המשולש והמרובע (49, 46 ו-42 בהתאמה).

במהלך הנסיעה לתל אביב הספקתי לקלקל את האוזניות שלי (ועכשיו שתיהן עובדות רק אם מחזיקים אותן בזווית מאוד מסויימת, או לחילופין יושבים בזווית מאוד מסויימת, כלומר- זווית שגורמת לי להראות כאילו קפאתי במהלך התקף אפילפסיה) ולפטפט באנגלית עם תייר אמריקני (לכל התיירים הפוטנציאלים שקוראים כאן: אני נראית כמו מישהי שמתמצאת בסדר תחנות הרכבת בתל אביב?) שנראה די אבוד, אבל הוא אמר שהאנגלית שלי טובה, אז אני לא מתלוננת.

השומר/ מאבטח שעמד בתחילת המדרגות הנעות לא נתן לי לעלות לקומה השלישית. חשבתי שהוא מסתלבט עליי, אבל אז הסתבר שהוא לא נותן לאף אחד שנראה מתחת לגיל 18 לעלות, וסרב להסביר למה. פתאום עלה בדעתי שאולי מתקיים סוג של מפגש בלוגרים (הממ- כן?) והמאבטחים בעזריאלי מתודרכים מראש לא לתת לבני נוער לעלות לגג? אם כן, זה א) ממש מטופש, ו-ב) מעליב - אני נראית כמו מישהי שתלך למפגש ישראבלוג?! אני? למען השם- האם אני נראית כמו אנורקטית שהמלתחה שלה מוגבלת לשילובים של שחור/ ורוד/ כל-צבע-אחר, בתנאי-שהוא-בא-בדוגמת-גולגלות? האם אני הראית כמו מישהי שתעז להסתובב עם שלטי תחבקו-אותי? שזועקים "אני נואשת לטיפת תשומת לב"?

אבל האמת שאני לא מופתעת. כל אדם שלישי בקניון עזריאלי, היום לפחות, היה פריקאצה עם המון שחור בעיניים ואקססוריז בדוגמת פסים, כוכבים או, כאמור, גולגלות בשילובים המוגבלים לשחור וצבע זוהר כלשהו. ועניבות. וחגורות ניטים. הן מסתובבות בחבורות ונראות כמו שיבוטים אחת של השניה. וזה עוד רק הבנות. היי, בעצם, גם הבנים נראים כמו שיבוטים אחד של השני, או פשוט גרסה גברית לפריקאצות. חולצה של להקאת מטאל וונאבי קשוחה ופוני אימו. שחור ושחור ושחור בכל מקום. הם בטוחים שהם כל כך מגניבים ומיוחדים, אבל בעיקר מעורר רחמים.

(אלה היו שלושים שניות על מצבו העגום של הנוער הישראלי. ועכשיו דמיינו אותי נאנחת בפולנית ומסננת אוי ווי)

אה, כן, וגם זה. בזמן שהאחים שלי קיפצו על טרמפולינות על גג הקניון, נכנסתי לטאוור רקורדס כדי לבהות באיפיז של רדיוהד ובשאר דיסקים שעולים יותר מדי כסף (ואחר כך מתפלאים שישראלים לא קונים דיסקים). בעודי עומדת באזור ה-R נכנסו לחנות שלוש בנות צווחניות עם חולצות של טוקיו הוטל. מה שמדהים הוא העובדה הן נראו בנות 17 לכל הפחות. לכל הרוחות! האם ההערצה ללהקה הכל כך פתטית הזו לא אמורה להסתיים אי שם בגיל 15, ואז הן אמורות להתפכח, לאמץ זהות בדויה ולהכחיש כל קשר לפוסטי ה"בייייייייל תעשה לי ילד" [מריחת האותיות במקור] שהן נהגו לפרסם? נשגב מבינתי.

בתמונה: זכוכיות מאובקות על גג הקניון.

* (רק אצלנו! שרשראות נייר שעשויות מנייר מתנה משולב בעטיפות נוצצות מבונבוניירה מראש השנה. רעיון של אחותי. טוב, זה סוג של מיחזור, לא? אז אני מניחה שזה חינוכי)