היום או: מסיימים את החופש בנימה אופטימית

קמתי רעננה, ערנית, מוכנה ומזומנה ל... לעשות מה שעשיתי כל יום מאז תחילת השבוע בערך: חרישה אינטנסיבית למבחן הארור במתמטיקה, שנקבע, איך לא, ליום ראשון מיד אחרי סוף החופשה. מין מנהג כזה של צוות מתמטיקה. להניח שאין לנו חיים או עיסוקים באופן כללי, ובחופש בפרט, וכל תוכניותינו מסתכמות בלבהות בדפי משבצות 24 שעות ביממה.

האמת שבכלליות אפשר לומר שמבחנים לא גורמים לי לחרדות יוצאות דופן. או לנטיות פסיכוטיות הכוללות הסתגרות בחדר למשך שעות כשאני חבוקה עם ספר באורך תשע-מאות-ומשהו עמודים מאת בני גורן. או לסימפטומים של דיכאון (אימא שלי כבר מלמלה משהו על זה). באמת שלא.

חוץ ממבחנים במתמטיקה. אני נוהגת לומר שמבחן במתמטיקה הוא המבחן היחיד שבו אני ממש מתחילה את הציון שלי מ-0. כלומר? זה הולך ככה- כשאני מסיימת לענות על מבחן כלשהו ונשאר לי זמן, אני עושה חישוב מוערך של הציון שלי, בהפחתה מ-100. במתמטיקה, אני מעלה מ-0 והתוצאה אף לא עוברת את רף ה-60.

אז, היום כל המשפחה נסעה לעשות על האש והשאירה לי בית ריק. אדם אחר בטח היה רואה אפשרויות רבות ומגוונות בבית ריק, אבל מה שאני ראיתי היה שולחן ועליו הררי ספרים, כל אחד כאמור בסביבות ה-900 עמודים, המון דפים קרועים מחשבון. כן, זה כיף כמו שזה נשמע.

בעוד שישה ימים או: אחרי שכל הנ"ל יהי זיכרון רחוק*

(* רחוק = בערך עד השבוע הבא, אבל מה אכפת לי:)

In Rainbows, עד לפני פחות משבוע ידוע בכינויו האלבום-השביעי-של-רדיוהד-שמתעכב-כבר-יותר-מדי-זמן, סוף סוף יוצא. או לפחות נוחת בתיבת האימייל שלי בגרסתו הדיגיטלית. כולי התרגשות ואושר (דיסקליימר: יש לקרוא ללא טיפת ציניות, וגם מכאן והלאה). כשנודע לי שהאלבום יוצא ממש עוד מעט התגובה שלי הייתה כזו (רק עם יותר מריחת אותיות וכו'. מה לעשות, דברים כאלה מוציאים ממני את הפקאצה שבי). זה מרגש כפליים כי זה עומד להיות האלבום הראשון של רדיוהד שאיחשף אליו בבת אחת ולא דרך שירים בודדים, וכמובן, בזמן אמת.

אני ועוד מי-יודע-כמה מעריצים, בחושך מוחלט ואוזניות שמכוונות על פול ווליום, לוחצים פליי. אני מרגישה שיש לי אהבה חדשה. או כמו שהטיב להביע את זה אחד המגיבים לידיעה:

"I'm so happy. I'm so happy. I'm so happy. My heart aches and I want to cry. I feel like I found a new love who doesn't know I like her yet. But I wear my heart on my sleeve and I already gave ‘In Rainbows’ my heart." (Atease)

אתמול בלילה

חלמתי שהשיר הראשון, 15 Step, שאותו לא שמעתי מעולם אבל השמועה אומרת שזה הולך להיות אחד משירי הפתיחה החזקים של רדיוהד, התברר כשיר פופי למדי גרוע במיוחד. התעוררתי לרגע, מבוהלת, וכשנרדמתי שוב חלמתי שאני לא מצליחה אף שאלה במבחן.

שלושה ניחושים – מה אכן הולך לקרות, הראשון, השני או אף אחד מהם? הממ.