יום ההולדת שלי מתקרב בצעדי ענק, למעשה, ביום שני הזה. אני רוצה את זה (שיגיע כבר), את זה, את זה, את זה, ובעיקר את זה. אה, רגע! אלה לא החדשות הטובות. כלומר, אלה כן, אבל בשנתיים שלוש האחרונות אני מוצאת שאני לא שמחה במיוחד מהעובדה שגדלתי בעוד שנה. בעוד פחות משבוע אהיה בת 17. אני יודעת שאתרגל לרעיון מתישהו. נניח, יומיים לפני. או כמה שעות לפני שהיום הלפני-אחרון של דצמבר יהפוך להיות היום הממש-אחרון של 2007. בסוף אני תמיד מתרגלת. נו, עכשיו יש לי שנה להתכונן ליום הולדת 18, ואז...מה? החיים האמיתיים?  (יו, תראו מה זה! סמיילי. כי עכשיו יש לי פרו וגיליתי שמישהו חיפש בגוגל "0,1,2,3,4,5,6,7" וכו' והגיע לפה. מה? למה? איך?)

בכל אופן.

החדשות הטובות הן שלראשונה, לא אבלה את יום הולדתי בחיק משפחתי האוהבת ובחיק עוגת יום הולדת משמינה כזו או אחרת. השנה אבלה את יום הולדתי באמצע שום מקום במדבר כלשהו (רמז: בנגב), ואוכל, קרוב לוודאי, חול. הרבה חול. תודו שזה שינוי מרענן, והבונוס הוא שאני פטורה מלענות לשיחות טלפון טרנס-אטלנטיות בזמן מקרובי משפחה נרגשים ולהנהן בקול כל אימת שמה שהם אומרים נשמע כמו איחולים לבביים כאלה או אחרים.

כל זה הודות ליוזמה מגניבה במיוחד של בית הספר המגניב-במיוחד שלי - להוציא אותנו לטיול שנתי, שהוא אפילו, רשמית, לא טיול שנתי, החל מיום ראשון בלילה (לבוא לבית הספר, באמצע הלילה! מגניבים במיוחד או לא?) ועד מוצאי שבת. רשמית, קוראים לזה "מסע ישראלי מבראשית" ומטרתו גיבוש הזהות הישראלית*, תוך כדי נסיונות מצד המדרכים הדתיים לקרב אותנו גם לדת, אלא מה.

חוץ מזה (מה אכפת לי, אני חסינת שטיפות מוח ומאוד מגובשת בעניין הזה, תודה), הולך להיות ממש ממש כיף. ב"ממש ממש כיף" אני מתכוונת- בניגוד לפעם האחרונה שבה חלקתי את המרחב האישי שלי במשך חמישה ימים רצופים עם כל השכבה, שהיו בגדנ"ע, ושם, אה, לא בדיוק היה ממש ממש כיף. למעשה, לא היה ממש כיף. לא היה כיף נקודה.

אני די בטוחה שאת ששת הימים האלה אני לא הולכת לבלות בריצות וטרטורים מנקודה א' לנקודה ב' (המרוחקת מטר וחצי ונקודה א'), ושהחיבור לזהות היהודים לא כולל תורנות מטבח של 3 שעות רצופות. אז כן, אני אופטימית.

החדשות הרעות: אני מפסידה את מה שיכול היה להיות מתנת יום ההולדת הכי טובה אי פעם.

* ציטוט: "מסע ישראלי מבראשית מאפשר למשתתף בו בחינה של זהותו האישית, היהודית והציונית תוך בירור יכולות התלמיד והתייחסותו לטבע ולאתגרים שהוא מציב בפניו. כמו כן, המסע עוסק בדיון מעמיק בקשר בין התלמידים לבין עצמם, בחינת הזיקה והחיבור לעם ישראל ולמדינת ישראל".

עוד חדשות טובות: אני לא יודעת איך קרה שלא כתבתי על זה קודם, אבל לפני שבועיים בערך היה לי צו ראשון. היה פחות גרוע ממה שחשבתי, בעיקר בגלל שכל היום הייתי עסוקה עסוקה בלהתלהב מהעובדה שהצלחתי להגיע לירושלים באוטובוס (!) לבד (!) ולמצוא את לשכת הגיוס (!). לבד, כבר אמרתי? בכל אופן, אחרי שחיילת נחדמה שאלה אותי שאלות מאוד רלוונטיות כמו האם אני נשואה והאם יש לי ילדים, הגעתי לבדיקה הרפואית, שארכה שלושים שניות בדיוק ובסופה נתבשרתי ש:

שזה אומר, בקריאה בין השורות, פרופיל 97, בלי אף סעיף, שזה אומר שאני בריאה לגמרי (וכבר לא בתת משקל!) וכשירה רשמית לרוץ מנקודה א' לנקודה ב'... וכו'. עד כאן החדשות הטובות.

החדשות הרעות:

א-הא.