נשמר כטיוטה 17/06/2008 18:01

"תחושת מרחבים

אתמול נסעתי לאוניברסיטה באוטובוס, אזניות על אזניים, מקשיב ללקט קאנטרי-ווסטרן. תחושת מרחבים. דבר מוזר, כיצד האופק נעשה לחלק בלתי נפרד מהאמריקנה. שיר מסע אחר שיר מסע, ואחריו שיר על מדורה, כוכבים וסוס. חצי שעה ארוכה של אופק, של חלומות נדודים. מסע הוא אחד מהדברים שלא מדברים עליהם כאשר מדברים על החלום האמריקני. החלום האמריקני אמור לעסוק בקניין. צבירה הדרגתית של רכוש והתחייבויות. מסע הוא ההפך הגמור; הוא השלה, התערטלות מכבלים של חובה והכרות ורכוש. חצי שעה ארוכה, ובקושי יכולתי לרדת מהאוטובוס, להיכנס לאוניברסיטה, להיכנס לשיעור.

אולי בגלל זה אנחנו מוכנים לקנות יצירות שאינן אלא הסחת דעת, יצירות ללא יוצר, שנבנו כך שיתאימו בדיוק לקהל היעד, שאין בהן דבר משל עצמן, רק טווייה מחודשת של רגשות ורעיונות מוכרים. יצירות מיקרוגל. כי זה קשה. להיפתח. להסכין לתקשורת. יש לך חובות, חלומות שנבנו בקפידה, רכוש והתחייבויות. הרי בסוף עליך להכריע, ולרדת מהאוטובוס; אתה לא יכול להרשות לעצמך להיסחף ברוח. ובכל פעם שאינך נסחף, בכל הכרעה כזו, משהו בך עלול להתכווץ ולמות."

(לקוח מכאן: http://www.hahem.co.il/trueandshocking/?p=709 [החלק השני])