אני לא רוצה להשמע כמו קלישאה, אבל [שורת מחץ לתחילת פוסטים, רשמתי לעצמי] נמאס לי מקשקשת הבחירות. ועם זאת, אני קוראת בשקיקה כל מאמר דעה שאני מניחה עליו את ידיי או את ידיי הוירטואליות, ובזמן האחרון ניהלתי יותר מדי ויכוחים פוליטיים עם יותר מדי אנשים. עכשיו יש לי תדמית של מישהי שאשכרה מבינה בפוליטיקה. נהדר.

טוב, "מבינה" זה יחסי, בהתחשב בעובדה שאני מכירה בעלי זכות בחירה שעדיין לא יודעים בין ימינם לשמאלם, תרתי משמע. ("מר"צ? רגע, הם לא מפלגה של דתיים?"). אני אמנם לא מסתובבת על סטיקרים על הקלמר במקרה הטוב ועל הנעליים במקרה הרע, אבל אפשר להגיד שיחסית לרוב בני גילי אני מבינה מה הולך כאן. אולי כי ממש צופה בחדשות ולא בגרסת הארץ נהדרת לאירועים. זה מפתיע גם אותי, אבל בשלב מוקדם למדי של מערכת הבחירות (פחח, מערכת בחירות) גיליתי שאני די סגורה על המפלגה שאצביע לה. למעשה, אני חושבת שהייתי עושה את אותה הבחירה הדבר גם ב-2006, אבל אז לא הייתה לי זכות הצבעה. (בערך היתרון היחיד של להיות בת 18, אם אנחנו כבר בעניין הזה.)

בשבוע שעבר, לאחר בית הספר שלי ניאות בצעד מפתיע להעתר לבקשת מועצת התלמידים ולשבש את הלימודים למשך שעה תמימה - התקיימו אצלנו בחירות מקדימות*. זה בעיקר גרם לבית הספר להראות ככה, ולאחר מכן ככה, רק עם המון פליירים מקומטים וכו' (התמונה להמחשה בלבד). מחנה ליברמן הפך במהרה משולחן אחד למטה בחירות שלא יבייש את גם את אחת מארבע מאות המפלגות הקטנות שרצות מחרתיים לכנסת, ומהרבה נעשתה מדבקת הבלי-נאמנות-אין-אזרחות** שלו לאקססורי הלוהט ביותר בקרב תלמידות כיתה ט'. אפרופו תלמידות כיתה ט' וטרנד ליברמן - כמה מהמצביעים לישראל ביתנו (בוחן פתע: מנה ארבעה חברי מפלגה, לא כולל זה שאין לנקוב בשמו) יודעים מה באמת עומד מאחורי הסיסמאות הלכאורה תמימות האלה?

- "נכון מאוד!" חושב לו מצביע הימין-אולי-מרכז-עזבו-אותי-עוד-לא-החלטתי הממוצע, "זה פשוט מאוד. אין לנו צורך באזרחים לא נאמנים. ליברמן יעשה פה סדר!"
- "וואלה?" עונה לו האזרח השפוי, "זה לא כל כך פשוט. תגדיר נאמנות. אני לא בטוח שאחייך החרדים ישמחו להשבע אמונים למדינה הציונית, גם בני משפחות העולים שהגיעו ויגיעו לכאן לא ירוצו להצהיר על נאמנותם למדינה היהודית. עזוב את הערבים, ליברמן ישלול מאלפי אזרחים נאמנים את אזרחותם, היום זה הוא ומחר זה אתה."

אני מכירה יותר מדי מצביעי ליברמן. בין אם כאלה שמודעים להשלכות של הכוח שהם מעוניינים להעניק לו ובין אם כאלה שלא. אני לא יודעת אם זה יותר מפחיד או יותר מעציב. התחזקות הימין והקיצוניוּת מפחידה אותי. המיליטרזם שגררה המלחמה, כאילו שהכל בסדר, ואפילו שזה נגמר, הצריך-להראות-להם-מה-זה, האמונה העיוורת בצדקתנו. מנהיג חזק שיראה להם מה זה. להכנס בהם, להראות להם שאתנו לא מתעסקים. אולי אני צעירה ותמימה, אבל חשבתי שיש כאן קצת יותר אנשים שפויים.

ביום שלישי אצביע לתנועה החדשה-מר"צ. שקלתי גם את הירודה-מימד אבל אני לא רוצה שהקול שלי יבוזבז. גם קדימה הייתה אופציה - ומכל המועמדים לראשות הממשלה אני בהחלט מעדיפה את לבני - אבל אז הבנתי שקדימה בעצם לא אומרים כלום. כלומר, הם אומרים בדיוק את מה שאומרים כולם. לא תודה. מכל האופציות הסבירות, מר"צ נראית לי המפלגה האמינה ביותר שתואמת את השקפותי (לינק), שגם יש לה סיכוי לקבל מספר מנדטים ריאלי. חוץ מזה, יש להם חוש הומור.


* ישראל ביתנו (סליחה, ליברמן) ניצחה, ובגדול.
** סאבטקסט