את שלושת הימים האחרונים העברתי הרחק אי-שם בערבה בניסיון להעמיד פנים שהדבר הזה-

הוא היצור הכי מעניין עלי אדמות (רמז: לא). קוראים לו יפרוק המדבר ואם אני רואה עוד אחד כזה בעשר השנים הבאות אני לא אחראית למעשיי. ראיתי אותם ב-5 בבוקר, ב-5 בצהריים וכנראה שגם אי שם ב-3 בלילה- ראיתי את עצמי עומדת ליד שיח עם סרגל והתעוררתי בבהלה. תודה למשרד החינוך שמחייב "מחקר בשטח" ל-5 יחידות ביולוגיה ותודה לבית הספר שלי שבחר, מכל המקומות בארצנו, דווקא שמורת טבע נידחת ושורצת יפרוקים באמצע ה...מדבר. כאילו שלא ראיתי מספיק נוף של חול-מימין-חול-משמאל-באמצע-סלעים ב, אה, כל טיול שנתי/גדנ"ע בשנתיים האחרונות?
האמת שבסופו של דבר לא היה נורא עד כדי כך והחום היה אפילו די נסבל, אבל פיברקנו נתונים כאילו אין מחר ובאופן כללי לא נראה שנגיע אי פעם למסקנות כלשהן. הבנות היו עסוקות בלהתחיל עם המדריכים, עם התיירים שהיו איתנו באכסנייה ובאופן כללי עם כל מה שזז, לא כולל הגרבילים. הבנים היו עסוקים בלהתלהב מחיפושיות זבל שנתפסו במלכודות חרקים ולנסות לגייס משפט שיישמע מספיק אינטליגנטי באנגלית וירשים את התיירות האוסטרליות השתויות. זה לא הצליח במיוחד, אגב.
חוץ מלגלות את הקשר בין שיח יבש אחד לשיח יבש קצת פחות ולצווח בחדווה אינסופית למראה עכביש אקזוטי שיוסיף יופי של תמונות לנספחים בעבודה, גיליתי גם כמה דברים שהייתי מעדיפה לא לדעת על כמה, אה, יצורים אחרים (נו, אלה שהולכים על שתיים ומדברים יותר מדי). אבל זה כבר לפעם אחרת.