לפני:

במהלך:

אחרי:

ביי ביי, צבא ההגנה לישראל!

ביום חמישי שלח צה"ל את שפחתכם הנאמנה, סמל ס' (כן כן, בפעם האחרונה שכתבתי כאן בטח עוד הייתי טוראי) לכנס משתחררים. כן כן, הזמן עובר מהר כשלא כותבים, וגם זמני הגיע סוף סוף. אחרי שנתיים בהן שירתתי את המולדת בגאון (פחות או יותר), אני עתידה להשתחרר בעוד פחות מחודשיים. אי לכך נדרשתי להתייצב בגני התערוכה ליום שכולו הצדעה לפועלי עד כה, ורצון כן וחף משיקולים מסחריים להדריך אותי לקראת הג'ונגל שנקרא חיי האזרחות המתקרבים.

חיילים, כידוע, הם מקרה פרטי של צורת החיים המתקראת "ישראלים". ככאלה, אם תעמיד אותם בהמוניהם מאחורי גדר מאולתרת ומאבטח מזדקן, אל תהיה מופתע אם התוצאה הכללית תהיה גוש ירוק של דחיפות, צעקות, ובשילוב של חום אימים גם התעלפות אחת. אחרי המראה המלבב של מאות חיילים מזיעים ומאבטחים המומים שהיו נחושים לא לתת לצה"ל לנצח הפעם, ואחרי המתנה בת נצח למה שלפי עוצמת הדחיפות נדמה כהמתנה להופעה בחינם של משה פרץ, נדחסתי פנימה.

בפנים לא חיכה לי משה פרץ, רק שורת מש"קיות ת"ש נחמדות שחילקו צמידים צהובים, ערכת חוברות של היחידה להכוונת חיילים משוחררים, ותלוש לסנדוויץ'.

אחרי הרצאה בנושא מפתיע (ספוילר: כשמשתחררים, הצבא דווקא שמח לשלם לך כסף) עם תוכן לא ממש מפתיע (טופחת לעצמי על השכם כי קראתי על הכל באינטרנט מבעוד מועד), עשיתי את דרכי,יחד עם שתי חברותיי למדור שמתשחררות יחד אתי, אל גולת הכותרת של הכנס: ביתן הדוכנים. אני יכולה לסכם את החוויה כך: אם הכנס נועד להכין אותי לחיים האזרחיים, אזי שבחיים האזרחיים כל אחד מנסה למכור לך משהו, רצוי באגרסיביות, וכל המרה הרי זה משובח

החל בקורס פסיכומטרי (עשיתי, תודה), חברות בקופת חולים (למה לא), סמארטפון (אני אסתפק בסוני אריקסון החבוט שלי מודל 2009), קורס ברמנים (אני בחורה של מיץ. הדבר הכי אלכוהולי ששתיתי בחיי זה שנדי), עבודה כדיילת (אני בחורה של שתי רגליים על הקרקע), או עבודה בשב"ס (פחחח).

ואם החיים לא מנסים למכור לך משהו, הם דווקא שמחים לתת לך דברים בחינם, כמו עטים (!), שרשרת-הוואי (?), או יו-יו (?!), כל זאת בתמורה הצנועה למספר טלפון וכתובת מייל, שמשמעותה הרים של ספאם למשך כל החיים, ותודה שהתעניינתם בלימודי רפלקסולוגיה למתחילים.

בעוד שחברותיי למדור עטו בשמחה על כל דוכן שהמילה "הייטק" בצבצה מעליו ואף תרמו את פרטיהן בתמורה ל-כן, ניחשתם נכון, עוד עט, אני מסרתי את פרטיי לשתי חברות השמה כלליות, בעיקר כדי לצאת ידי חובה ולשכנע את עצמי שכך אמצא עבודה. בעוד הן מתקשקשות עם הנציגים על מערכות הפעלה ומערכות מידע וקורסי הכשרה, אני החלטתי שלעזאזל עם הכסף הגדול וההבטחות, אני לא רוצה למצוא את עצמי יושבת עוד שנתיים מול סו-קולד מערכת מידע אבל עושה עבודה שמסתכמת בבהייה בטבלאות אקסל.

השאלה היא, כמובן, מה כן.

(המשך יבוא וכו').