ובכן, אני מתגייסת בעוד פחות מחודשיים חודש ועשרים ימים, וצה"ל מתעלם ממני לחלוטין. זה מה שהיה לנו עד כה:
* צו ראשון: נשואה? לא. ילדים? לא. בהיריון? לא. נטיות אובדיות? לא תודה. לא עיוורת צבעים, מסתבר. פרופיל 97, כשירה לשירות בלה-בלה-בלה. את יכולה ללכת הביתה, ניצור איתך קשר מתישהו בשנתיים הקרובות.
כנס עתודה באוניברסיטה, הלכתי עם אימא, אימא התלהבה, אני הבנתי שזה לא בשבילי. זה עדיין לא הסוף. אני אמשיך לקבל ספאם עתודאי עתיר סימני קיראה וקשקושים צבעוניים ("שימו לב!!! המועד האחרון!!! לבחינה הפסיכוטכנית!!! הוא-!) כל השנה.
* מיונים למודיעין:
- פרוייקט גאמא (יותר מדי מחשבים, לא מעניין, אין סיכוי שאעבור, אמרתי שאני לא מעוניינת. נמצאו-מועמדים-מתאימים-יותר)
- מסלול שפות זרות (נשמע קורץ למדי, המיונים היו בסדר גמור דווקא. נמצאו-מועמדים-מתאימים-יותר)
* זימון לכנס משהו-שקשור-לטיס (חה, טיס. לא הלכתי. שלחו לי מכתב מצטערים-זה-לא-את-זה-אנחנו [האמת שזו אני אבל למה להתקטנן], בהצלחה-בהמשך-הדרך)
* זימון לכנס לוחמות (כנ"ל. ואימא שלי נבהלה והטילה וטו מלכתחילה)
* מיונים לאשכול דוברות ומידע (גני התערוכה. נוצץ. מושקע. סרטי תדמית. מפקדת גלי צה"ל. מפקד 'במחנה'. דובר צה"ל בכבודו ובעצמו, שטרח והגיע להרצות לדור העתיד [והימים ימי עופרת יצוקה, כבודו עסוק]. מבחני ידע כללי, יצאתי בהרגשה טובה. דירגתי העדפות: דובר צה"ל, במחנה, גלי צה"ל. עברתי לשלב הבא. בשלב זה אני מרשה לעצמי לפתח תקוות: טעות.)
* מיון לתפקיד מאבחנת פסיכוטכנית (תנאי שירות מעולים, תפקיד מונוטוני. לא יודעת אם רציתי להתקבל. היה ריאיון אישי. כאמור, אני גרועה בריאיונות אישיים. אני-מצטערת-לא-עברת, אל תתאכזבי, את יודעת שהתפקיד הזה דורש נתונים יותר גבוהים משל טיס? זה הגעת לכאן כבר אומר ש-בלה-בלה-בלה)
* מיון מקצועות המחשב (אין לי מושג למה הלכתי לשם. המבחנים היו בסדר. המבחן באנגלית היה ממש טיפשי. במוטיבציה סימנתי בערך 1 מתוך 5. "הריני להודיעך כי נמצא כי אינך מתאימה לשיבוץ בלה-בלה-בלה")
מיון תעסוקתי (בחיי, זאת חוויה שכל אחת צריכה לעבור. זחילה בבוץ, בניית רכבת מסיכות ומקשיות של טרופית, הרצאה מאולתרת, בהייה של עשר דקות תמימות במסך שחור שעליו מהבהבים ריבועים אדומים. הרבה פקצות מסביב. יצאתי משם מעורערת קמעה)
* דובר צה"ל, שלב שני (שאלון וריאיון. היה סביר, דווקא. שכחתי איך קוראים לראש ממשלת לבנון. ניחא. הייתי צריכה לאלתר פרסומת לבקבוק מים מינרליים. היה הזוי. עברתי לשלב הבא. יש)
* דובר צה"ל, שלב שלישי ואחרון (כאן)

לא עברתי. לא שמישהו טרח להודיע לי, כמובן. התקשרתי לקד"צ והמזכירה האלקטרונית הכריזה מיד בלקוניות: "טרם נקבע יעד שיבוצך". הפקידה האנושית אישרה שלא עברתי את המיונים. טוב - אמרתי לעצמי - בסך, הכל, ההפסד כולו שלהם. כן, כן, בעיה שלהם, בטח - אמרה לי אימא. האמת שכשחושבים על זה לעומק, זה לחלוטין הפסד שלי. צה"ל יסתדר בלעדיי, ואני? ובכן, בשלב זה כנראה שמה שנשאר לי הוא ברירת המחדל: כלל צהל"י, תפקיד אפרורי ומשעמם קרוב לבית (או שלא). חבל.

"אז תתקשרי אליהם! תלחצי עליהם. תדרשי, תבקשי עוד מיונים, תגידי שאת לא מוכנה לוותר. תגידי שאת איכותית. הם לא יכולים לעשות לך את זה", אמרה לי חברה (איכותית, אבל עם תפקיד במודיעין). מה יוצא לי מהאיכותיות הזאת. מה אכפת לי קב"א ונתונים גבוהים, כמו שאוהבים לקרוא לזה בצה"ל. אבל אין לי מה לומר להם, או רעיון למשהו ספציפי שאני רוצה לעשות. זאת הבעיה. כבר אין לי טיפת מוטיבציה או רצון לעשות שום דבר בעניין.