אז מסתבר כשכבר מצאו לה שם, למלחמה הזאת. סליחה, אמרתי מלחמה? משבר, זה בסך הכל משבר, אין צורך להיכנס לפאניקה. קבלו אותו- "משבר ישראל-לבנון 2006" (ואפילו יש לו ערך בויקיפדיה העברית והאנגלית).

חבל באמת שלא מצאו שם יותר קליט, משהו שיישמע טוב בפרומואים של מהדורות החדשות, שמביאות לנו "דיווחים ישירים מכל החזיתות, בזמן אמת, בלה בלה בלה" (מה שמתברר כיונית לוי ואפקט השיער המתנופף, אי שם בגבול הצפון, ובעיקר תוספת שכר ניכרת לכתבנו בצפון מנחם הורוביץ). חבל באמת שלא חשבו על שם קצר יותר, משהו שיוכלו הגרפיקאים של ערוץ 2 לעצב לו לוגו בצבעי אדום-שחור דרמטיים בתוספת תמונה של איזו קטיושה חיננית. חבל באמת שלא חשבו על שם קצר יותר, משהו שתוכנה כל החברות להכניס לפרסומות שלהן, כדי לחסוך בזמן פרסום, זה יקר עכשיו, פריים טיים- בין מהדורת החדשות הרגילה למהדורה המיוחדת. חבל באמת שלא חשבו על שם קליט יותר, כי המשברי"ל 06 (אני חושבת לרשום על זה פטנט) הוא מלחמה עם לוגו ונעימת פתיחה. ושלא נדבר על הפרסומות. מחבקות, מזדהות, תומכות וכדומה.  המלחמה הזו היא מלחמתה של הטלוויזיה. כבר אי אפשר להדליק טלוויזיה בלי להיתקל בדיווחים. גם כשסוף סוף נגמרה מהדורת הבוקר, המהדורה המורחבת מהדורת המדווחים מהשטח ומהדורת היחסי ציבור לכל החברות המחבקות שבאו לתמוך בעם היושב במקלטים, עדיין רצה על המסך אותה כתובית אדומה עם הלוגו ההוא ועליה דיווחי חדשות. ובאותו זמן מצפים מאיתנו לתרגל מדיטציה סינית להפגת מתחים. come on.

אתמול קמתי לי כהרגלי בסביבות השעה 10 בבוקר, והדלקתי, כהרגלי בימים האחרונים וכהרגל כולנו, אני מניחה, טלוויזיה, לראות חדשות.
ואז חשכו עיניי.
לא לא, אפשר להירגע, לא היו שוב הרוגים מנפילת קטיושה ונפגעים בפעולות צה"ל וכו' (זאת אומרת, היו, אבל לא בחדשות באותו רגע אתמול בבוקר). להפך, האולפן לא היה אולפן חדשות קודר, עם וכותרות רצות בפס אדום בתחתית המסך ויונית לוי ששיערה מתבדר ברוח לקול התותחים בקריית שמונה, ואפילו לא שידור ישיר מזירת נפילת טיל, עם מסך מפוצל לדיווחים סימולטניים של כל הכתבים. האולפן היה צבעוני  ונינוח, ספות צבעוניות, כריות רקומות וטפטים בצבעי פסטל עליזים נגלו מכל פינות החדר. תוכנית בוקר כלשהי, בין מבזק חדשות אחד למשנהו. על הספה ישבו האורחים המכובדים: אסטרולוג, נומרולוג, קוראת בקלפים, קוראת בטארוט, קוראת בקלפי טאקי, קפה, מיץ גזר וכל דבר שאפשר להעלות על הדעת. מה לא היה שם, ניתוח אסטרולוגי של של אופיו של ראש הממשלה ("לקראת יום רביעי הקרוב תחול תפנית ואולמרט יסכים לפתוח במשא ומתן מדיני מואץ"), פתיחה בטארוט ("הקלף ה- מסמל אהבה, חמלה, אך גם קושי. זו מלחמה קשה וכואבת" [מה את אומרת!]), פתיחה נוספת בטארוט ("הנה, זה קלף שלושת הגביעים, מראה שהמלחמה נמשכת כבר קרוב לשלושה שבועות" [לא נכון, תשבע!]). בקיצור, שום דבר שלא ידענו קודם, אה, חוץ מזה שלאולמרט כדאי להיזהר ביום שבת בצהריים מנפילת חפצי זכוכית כבדים ושלקראת סוף השבוע כדאי שישקיע בקשרי משפחה.

אם כן, תוך מספר דקות הסקתי שזה לא יכול להדרדר יותר מזה, אם זה מה שמראים בטלוויזיה, המלחמה כבר לא יכולה להיות גרועה יותר. עכשיו אפשר להיות רגועים.

(הבהרה: לא, אני לא מזלזלת בחומרת המלחמה. ונכון שזה לא זמן להתלוצץ, כבר ראיתי אילו תגובות קיבלה זרובבלה על הפוסט הזה וטריזומיה על הפוסט הזה. אני בכל זאת חושבת שעדיף לראות את ההומור שבדבר מאשר להיות בלחץ ובפחד מהמלחמה)

אופטימיות לסיום-
יהיה טוב/ דיויד ברוזה.
(מילים: יהונתן גפן | לחן: דיויד ברוזה)
 
 
אני מביט מהחלון, וזה עושה לי די עצוב,
האביב חלף עבר לו, מי יודע אם ישוב
הליצן נהיה למלך, הנביא נהיה ליצן
ושכחתי את הדרך אבל אני עוד כאן.

ויהיה טוב
יהיה טוב, כן
לפעמים אני נשבר
אז הלילה
הו הלילה
איתך אני נשאר.

ילדים לובשים כנפיים ועפים אל הצבא
ואחרי שנתיים הם חוזרים ללא תשובה
אנשים חיים במתח, מחפשים סיבה לנשום
ובין שנאה לרצח, מדברים על השלום

ויהיה טוב...

שם למעלה בשמיים עננים לומדים לעוף
ואני מביט למעלה ורואה מטוס חטוף.
ממשלה של גנרלים מחלקת את הנוף
לשלהם ולשלנו ולא רואים את הסוף.

הנה בא נשיא מצרים, איך שמחתי לקראתו
פירמידות בעיניים ושלום במקטרתו.
ואמרנו בוא נשלימה ונחיה כמו אחים
ואז הוא אמר קדימה, רק תצאו מהשטחים.

ויהיה טוב...

אני מביט מהחלון אולי יגיע יום חדש.

שיהיה שבוע יותר טוב.