היום לגמרי בטעות גיליתי שבשנה הבאה אלמד בי4, ושלמרבה השמחה כל מי שרציתי להיות איתו בכיתה אכן אתי בכיתה (למרות שזה עדיין לא סופי). כמובן שאף אחד לא חשב להודיע לנו שום דבר מזה, call us, we won't call you.
אז התקשרתי לשאול ועל הדרך גיליתי שאנחנו גם צריכים לבוא מחר לקחת מערכת שעות. רגע, הייתי אמורה לנחש את זה או משהו?
ובאמת, החלטתי לכתוב ולהבין ברצינות על המעבר לתיכון, כיתה י', בגרויות וכל זה. אני מקווה רק שזה לא ייצא כמו שיחות העידוד שנהגה היועצת לעשות לנו פעם בשבוע במהלך השנה שעברה ("אין צורך לפחד משינוי, וזכרו תמיד שאתם לא לבד, תמיד תוכלו לבקש תמיכה מהסביבה הקרובה, משפחתכם, החברים ובעיקר צוות בית הספר ואני כאן לרשותכם בכל זמן שתזדקקו לעזרה"). את כל זה היא הייתה אומרת בטון של סבתא שעשה פוצי-מוצי לנכדה בן החצי שנה. בכל אופן, השיחות האלה וכל הייעוץ לקראת בחירת התיכון והתמודדות עם שינוי לא בדיוק חידשו לאף אחד שום דבר, אבל היי, יש לנו שיעור שבועי שהוא כמעט כמו שעה חופשית, אז מה אכפת לנו.
אני לא יכולה להגיד שאני לא מפחדת מהמעבר לתיכון, אבל שמתי לב שאיפשהו בימים הראשונים של החופש הגדול שהתרגלתי לעובדה שאני תיכוניסטית. אפשר לומר שגם הקורס [לינק] עזר לי בזה, כי למדתי חומר חדש לגמרי עם אנשים שלא הכרתי קודם. אבל אני עדיין חושבת שלא יהיה קל להתרגל בעיקר בגלל שזה לא מעבר רגיל לתיכון. זה לא שזו שכבה חדשה לגמרי שבה אף אחד לא מכיר אף אחד פרט לשלושת החברים שלו מהכיתה/ שכבה בחטיבה (במקרה שלי, שבעה) ובמהלך החודש הראשון מתעסקים בעיקר בלהכיר ולהתחבר עם כולם. אצלי זו תהיה שכבה מגובשת שנוספים לה משהו כמו 20 תלמידים חדשים, ואני בינהם. טבעי שישפטו אותנו וטבעי שיתייחסו אלינו אחרת, וזה די מפחיד. לא די בזה שמעבר לתיכון עם כל הכרוך הוא מלחיץ, אנחנו גם צריכים להתמודד עם זה שאנחנו "החדשים". אני לא יודעת מה הפער בחומר הלימוד ביני לבינם, ובכלל, כל ההווי של בית הספר, שלשאר השכבה היתה שנה שלמה להתרגל אליו, הוא חדש לי.
אז כנראה שמחר אפגוש את מי שיהיו הכיתה שלי למשך שלוש השנים הבאות. מרגש? אני מניחה שזה לא היה עד כדי כך מלחיץ אם לא היו מסתכלים עלינו כמו על איזו קבוצת תמהונים. ("אתם החדשים של י'?")
בינתיים, העבודה לחופש במתמטיקה מונחת על השולחן כבר בערך שבועיים פתרתי בקושי שני תרגילים (מתוך 11 דפים!). בכל פעם שהמחשב משמיע סימני גסיסה, שזה אומר פעם בדקה (ואני לא מגזימה) אני מחליטה לעשות משהו מועיל ולנסות לפתור כמה תרגילים, אבל תהרגו אותי אם אני זוכרת מה ההגדרה של מעויין או מה זה נוסחת השורשים. נדמה לי שחלמתי שאני מגיעה לבית הספר ואני צריכה להגיש את העבודה הזו (note to myself: זה בהחלט עלול לקרות). אז נסיתי לקחת את עצמי ברצינות ולהתחיל לעשות את העבודה (תוך כדי נבירה במחברות של כיתה ט' בניסיון נואש להיזכר במשהו), אבל התייאשתי, כצפוי.
-"אז איך היה?"
-"כיף"
-"אה. נחמד"
-"כן."
-"..."
כמה פעמים נתקלתם בזה- אתם חוזרים מחופשה והשאלה הראשונה שכולם שואלים היא כמובן "איך היה?"
האפשרויות הן:
1. הסולידית I: "כיף"
2. הסולידית II: "בסדר" (מה שמביא לשאלה: "רק בסדר?" -"לא, היה כיף, נו", מה שמחזיר אותנו לסעיף 1)
3. הנסחפת: "נהדר"/"מדאים"/"מאמם".
"איך היה?" זו שאלה מעצבנת שחייבים לשאולי ואני תמיד עונה "כיף" וישר מפרטת קצת, כי זה בדרך כלל מביא למבוי סתום.
אז היה כיף ותודה ששאלתם, נקסט.
האמת שהיה נחמד אבל נגמר מהר, ונהנתי למרות שהמקום קצת איבד מהקסם שהיה לו כשהייתי קטנה. למי שלא מכיר את המקום, יש ליד החוף כמה איים קטנים שאפשר ממש לשחות אליהם. בכל השנים שהייתי שם לא הצלחתי להשיג תמונה שלי על האי, אבל הפעם, אחרי שנעמדתי על האי ונופפתי כמו מפגרת, אבא שלי הבין את הרמז וצילם למרות טענותיו החוזרות ונשנות ש"זה רחוק מדי ולא ייראו כלום".
חוץ מזה, במשך כל החופשה הייתי עסוקה בלנצל את הזמן שהייתה לי טלוויזיה עם יותר משני ערוצים והשחתתי את זמני בצפייה בכל מיני סרטי ילדים מטופשים. חוץ מזה, לילה אחד התעוררתי בבהלה וגילים שקיבלתי מכה בראש מהשידה.
מסקנה: הכי טוב בבית, אין לי ליד המיטה שידות ואין לי ערוץ יסבבה.
בקטנה:
אתמול גיליתי באמבטיה "נקטר רחצה קרמי- נפלאות התאנה". נכון שזה נשמע כמו משהו שהייתם רוצים ללגום בשלווה מתוך כוס קוקטייל שמזדקרת ממנה מטריה צבעונית בעודכם יושבים על החוף בהוואי?
(זה בהחלט היה נשמע כך אם לא הייתי נגעלת מתאנים)
"ה'חחח' עלול לגרום לנזק סמוי למיתרי הקול, לרעשי ניסור סמויים בירכתי המוח, וכתוצאה מכך לרוגז במקרה הטוב, ולהתמוטטות עצבים במקרה הפחות טוב. אני פונה בקריאה נרגשת לכל משתמשי האינטרנט דוברי העברית - הצביעו נגד ה"חחח"! הצטרפו למאבק וביחד ננצח!"
(מתוך העצומה נגד השימוש ב"חחח" באינטרנט)
גילוי נאות: גם אני מחחחת מדי פעם, כשאין ברירה, ומרגישה מפגרת במיוחד אחרי זה, אז חתמתי, למען עתיד ילדינו.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
