וכבר עבר די זמן מאז שהיינו פה,
שים לב איך משהו פה השתנה.
שינו את הבמה,
אתה זוכר איך חיינו פה,
בין שיר לשיר בין דמעה למנגינה.
כתבתי למישהו מכתב,
צירפתי צילום דהוי,
שנינו אוחזים נערה, נאחזים במשהו.
בעיר הזאת יש אלף נערות, אולי,
רק אני גר לבד, עם כלב ששומר עלי.

וכבר עבר די זמן, מאז הצילום ההוא,
התחתנתי בינתיים, למה אתה לא עובר?
האהבה היא משהו, לפעמים היא עוד טעות,
על המלחמה אני לא רוצה לדבר.
כתבתי למישהי מכתב,
מכתב אבוד בלי כתובת,
על השולחן נותרה פתקה של אהבה.
כתבתי לה: אני אוהב אותך, אוהב עד מוות,
אני אוהב אותך עד אהבה.

תשב, תשב, ניסע להופעה שנית,
נשכח מאיפה באנו.
חושב, חושב, מסע כזה לעננים,
ודאי יועיל גם לנו.

אני מחכה לשבוע הבא..

זוכר איך לפני שבוע ישבנו לנו על שפת הים..לבד..בחושך..?

ודיברנו ודיברנו..

ודיברנו וצחקנו..

ואהבנו..

זה מדהים איך הגוף שלנו יכול להתרגל לדברים שכאלה..

ואיך הוא יכול לשכוח מהכל ולהיעלם ליומיים שלמים..

ולהיות רק איתך. רק איתך.

(:

אני אוהבת אותך.