מאורוש

שירלי חוזרתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת

יאיייי מואה אני מתה עליייך שירלי !!!!!! (גם אלעד אני מבקשת תיפנקי אותו הוא צריך את זה)

וחוזריים ללימודים ביום ראשון .. :-( אופפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפ טוב נו הכל לטובה ....

סרן רועי קליין ז"ל העבירו הלאה  (המלצה: לכאן ולכאן)

נכנס למאגר ב 9 באוגוסט, 2006

המקור כפי שהוא מופץ ברשת

על רס"ן רועי קליין ז"ל.
המעט שאנו יכולים לעשות עבור מי שהקריב את חייו באופן הירואי כל כך, הוא לספר את סיפורו. לא ברור למה התקשורת הדחיקה-עד-העלימה את הסיפור הזה. אולי זוהי התנהגות לא פופולרית, אולי אינה עולה בקנה אחד עם תדמית החייל הסובל, הרגיש והחששן אותה מישהו מנסה לטפח. אולי מאחר וגיבור הסיפור, הוא, לא עלינא, מתנחל, אולי-

...אין שום הסבר ראוי להעלמת סיפור גבורה מדהים כזה - מדוע לא מספרים אותו בכל מקום בצעקה רמה, בהתפעלות רבתי, בגאווה מבצבצת, בתודה בהערצה, בדמעות. אז נספר אותו אנו, מאי מייל לאי מייל.

רב סרן רועי קליין ז"ל , סמג"ד 51 של גולני, מהישוב עלי ( כן, כן התנחלות) , היה בעל הדרגה הבכירה בין לוחמיו בבינת ג'בל. בשעת הקרב, הבחין ברימון שהושלך לעבר אנשיו. מאחר ולא ניתן כבר היה להתגונן ולמנוע את פגיעתו הרעה של הרימון, הוא זינק עליו כך שגופו יחסום את מרבית ההדף ואנשיו ינצלו. קורבנו נשא את הפרי המיוחל. חייליו שניצלו סיפרו כי זעק " שמע ישראל" שעה שקפץ על הרימון.

רועי קליין, גיבור מיתי בעידן של הערצת האנטי-גיבור, נקבר ביום הולדתו ה-31.

מספרים עליו שהיה נגן סקסופון מצטיין ואיש רוח מבריק, שסיים לימודי הנדסה בהצטיינות. שטייל עם חברים באפריקה, שהיה לו צחוק מתגלגל, שכל מכריו מתארים אותו כאדם עדין ושלוו, שמשאלתה של אלמנתו היא כי ילדיה יהיו דומים לאביהם.

צילום רפרודוקציה: דו"צ גיבור מיתולוגי.

יהי זיכרו ברוך.

במקום להדליק נר, העבירו את סיפורו הלאה. מגיע לו הרבה יותר, אבל זה כל שנוכל לעשות.
הסבר

המכתב הזה הוא חלק מהנסיון של הימין הישראלי לקשור בין מלחמת לבנון השניה ובין מניעת היציאה המתוכננת מעוד שטחים ביהודה ושומרון. העובדות על גבורתו של קליין ז"ל נכונות. אולמרט הזכיר את קליין ז"ל ואת ההקרבה שלו בנאומו. הפרשנות לסיפור ולשאלת ההסתרה היא פוליטית וכך גם ההחלטה האם להעביר את המכתב הלאה. לקריאה נוספת - גאון בפעולה מאת בעז העצני ו - במלחמה אין זמן ל"ברוגז" מאת נדב שרגאי.

השיר של נינט טייב ואושרי כהן "הלילה הזה" ..

  מעל הצמרות עדים העננים
כשהירח אל הגן מניד ראשו, נותן סימן
- "אפשר לשבת"
שם בפינה אותו ספסל
קלט את כל כמות הטל
והתרטב
- "תיקח מגבת"
אומר הלילה ושותק.

הלילה הזה,
שום סימן הוא לא נותן.
הוא מעוור, הוא מכוון
את התנועה בשלל גחליליות.
הוא מספר מעשיות
והוא חושב שילדים מאמינים לזה,
מן לילה שכזה,
כזה.

החלה רוח שורקת אלף מנגינות
חצר פניה מליטה, עוצרת את נשימתה
כי בא אורח.
הסהר מעגל את פיו
במן חיוך כל כך חביב
ומסתרק
- "אתה קירח"
אומר הלילה וצוחק.

הלילה הזה,
שום סימן הוא לא נותן.
הוא מעוור, הוא מכוון
את התנועה בשלל גחליליות.
הוא מספר מעשיות
והוא חושב שילדים מאמינים לזה,
מן לילה שכזה,
כזה.