לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  בָל

בת: 35

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2008    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

5/2008

שני חלומות לפני שאשכח


1. אני מגיעה ליחידה חדשה, משום מה עם סווטצ'רט אזרחי אפור על המדים, לא רואים את הדרגות. יש מסדרון עם כל מיני חדרים ואני מתבלבלת במשרד ומגיעה למפקדת , רע"נית או משהו כזה, בטעות. חוזרת למשרד שלי ואז היא קוראת לי לבוא אליה לשיחה. אני נכנסת אליה ויש לה משרד ענקי, עם מיטה ענקית מתקפלת, וליד מחשב נוסף שיש בחדר יושב מי אם לא... פליי [בדקתי את השם, כבר שכחתי...] הוא הפקיד שלה או משהו כזה. הוא אומר לי שלום והיא מיד שמה לב שאנחנו מכירים ממקודם, הוא עושה כל מיני דברים שמשתייכים אצלי אליו, שהוא יודע שמזכירים לי אותו, וגם מרים את החולצה ומכניס את הבטן דבר שגורם לו להראות כמו סומלי- וזה דבר שזיפו עושה ולא אף אחד אחר. מוזר. טוב, אני יוצאת בזעם מהמשרד, לא מתאים לי סרט נוסף איתו, והרע"נית קוראת לי, שוב. אני מתנצלת שלקחתי את הדברים שלו קשה מדי ומתחילות לדבר. נכנסת איזו קצינה במהלך השיחה ומתחילה לדבר איתה ולהציג לה מצגת על חיילים שפותחים מיילים בצה"לנט עם כתובת יותר מדי ארוכה ושהיא רוצה שמצ"ח [פליי?] יבואו אליהם הביתה לאסור אותם. אחרי זה הרע"נית נזכרת באיזה סרט שהיא ממש רצתה שנראה וכולנו נשכבים בלי בגדים במיטה הגדולה שהיא פתחה שם- הרע"נית, אני, הקצינה שהצטרפה, פליי והפקידה של הקצינה ההיא, שאוכלת מעדן מוזר ממרגרינה ושוקו. אני נזכרת שהרע"נית היתה מעין שילוב בין אמא של פליי איתה היה לי קשר חזק ומוזר לבין הרע"נית האמיתית שלי. אני זוכרת גם שהרע"נית סידרה לי את הסווטשרט ואמרה שהוא קטן מדי, שפעם הבאה אלבש יותר גדול, ואני חשבתי שאיזה באסה שפליי לא רואה שאני כבר קצינה, ומצד שני חשבתי גם אם זה יאה ללבוש סווטשרט כתום?

קיצר, מוזר.

 

2. זיפו ואני הולכים למסיבה, אני לא זוכרת שראיתי שם הרבה בנות אלא יותר בנים, אבל זו היתה מסיבה טובה, שתינו ורקדנו ביחד והיה לי ממש כיף. אחרי זה יצאנו וזיפו התחיל לדבר איתי על איזה בחור אחד ואם אני רוצה לצרף אותו למיטה, ואז בצחוק הזכרתי עוד מישהו, ואז שללתי את שניהם, פתאום מצאתי אותנו שכובים על המדרכה ומתחרמנים למוות, לא אכפת לנו מי עובר ומסתכל, היתה שם המון תשוקה ותאווה, עד שקמנו והלכנו לכיוון האוטו, עדיין נוגעים וממזמזים.

 

אני כלכך מתגעגעת אליו, הוא חסר לי, כלכך בא לי לעשות לו נזקים. אוף.

מחר.

נכתב על ידי בָל , 8/5/2008 10:51  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





3,367

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לבָל אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על בָל ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)