אני יודעת איך זה לאהוב.

אני יודעת איך זה להרגיש שכול המערכות בגוף מתמוטטות ממילים חסרות משמעות, איך זה שהלב פועם בקצב מואץ כמו אחרי ריצת מרתון לפחות. אני יודעת איך זה להישמע קישטית וחולמנית ולהיראות פתאטית כלפי חוץ, ומבפנים להרגיש אפילו יותר. אני יודעת איך זה לרעוד מהתרגשות אפילו כשהחום בחוץ לא מראה סימני עזיבה. אני יודעת איך זה לא להירדם בלילות מרוב מחשבות ועד שאני סוף כול סוף נרדמת, אתה נכנס גם חלומות. אני יודעת איך זה לחזור ממך ולהרגיש אותך עלי ולא לרצות להתקלח כדי שהבושם שלך לא ירד ממני. אני יודעת איך זה לגעת בשפתיים שלי ולהיזכר איך אתה לפני זמן קצר נגעת בהן, נישקת אותן. אני יודעת איך זה להסתכל במראה ולאהוב את עצמי, לאהוב את עצמי כמעט כמו שאתה אוהב אותי. את הגוף שלי, את העיניים שלי, את הצבע של העיניים שלי, את השפתיים שלי, את העצמות בבטן שלי, את החזה שלי, אפילו ... אפילו את הגשר שלי. אני יודעת איך זה להסתכל במראה ולשנוא אותי, להתאכזב מעצמי, לרצות לרָצוֹת את עצמי. אני יודעת איך זה להיפגע ממך, איך זה להתאכזב ממך, איך זה להתגעגע אלייך. אני יודעת איך זה לראות אותך ולהתפוצץ מבפנים. אני יודעת איך זה לרצות לגעת בך, לנשק אותך, לטרוף אותך, להיות איתך. יודעת איך זה להתסכל עלייך מרחוק ועוד יותר איך זה להתסכל עלייך מקרוב. יודעת איך זה להירגע בתוכך ולהרגיע אותך. אני יודעת איך זה לשתוק איתך, לצחוק איתך, לבכות איתך, להרגיש איתך. אני יודעת איך זה להחזיק לך את הידיים החמות והגדולות שלך ולא להוציא מילה. אני יודעת איך זה לשיר איתך, לספר לך, לשתף אותך, להרגיש אותך. יודעת איך זה להתבייש בך, להתבייש ממך, להתרחק ממך, להיגעל ממך. אני יודעת איך זה לקנא לך עד כדי עצב וכאב, עד כדי איבוד הכרה. אני יודעת איך זה להכיר אותך כמה שנים ולהרגיש כאילו אתה חלק ממני כבר כול החיים.

יודעת הכול, מסופקת מהכול, עצובה מהכול, שמחה מהכול. וכשזה יגיע בשנית, וכשזה יגיע... וזה יגיע. אני אהיה המאושרת באדם.