אין הרבה מה להוסיף מהעובדה הפשוטה שאני נמצאת ברכבת הרים מטורפת שאני בקושי מצליחה לראות את הסוף שלה... אבל לפחות המישור הלימודי מתייצב לאיטו וחוזר למוטב. תענוג לקטוף את הפירות, תענוג להיות איתך, תענוג לדבר איתך, תענוג להשלים את כול הפערים האלה. אולי הצעד הזה יהיה טיפשי לחלוטין מבחינתי אבל כול המהלך הזה משפיע לטובה כאן ועכשיו, אני מעדיפה שלא להחמיר איתו יתר על המידה...

ואוח, זה נפלא. פשוט הכול. ועוד מעט יהיה אפילו יותר. אני מרגישה, אני בטוחה, אני יודעת!

על מי את עובדת תגידי לי...?