הם שנותנים משמעות והם שנותנים טעם.

אלמלא ההרגלים לא היו באות הגרורות, וגם ההפך הוא הנכון. כך, ניתן לעצב חיים שלמים-

אילו הדברים היו בידינו. ועדיין, כשבא טוב- צריך להגיד תודה. זה בכלל לא משנה, איך, כמה, למה ובאיזו צורה. טוב יכול לבוא כגרורה וכהרגל. כול עוד הוא משחק בין השניים, כך הכול הופך ליותר מציאותי וליותר קיים. התמזל מזלי, ו-טוב, הוא דבר שמאוד מאפיין את הימים האחרונים. אולי כול זה נובע מחגיגות יום ההולדת לשתי הנשים היקרות בחיי, אולי בעקבות החג האהוב עליי בשנה שגם הפעם היה נהדר, אולי זה הים שחזר להוות רקע קבוע, אולי אלו בסה"כ האנשים שאני איתם יומם וליל... ואולי, זה כי פשוט החלטתי. שטוב. 

אדם חופשי יהיה חופשי ברוחו, גם אם יכלא בתוך מקום מסוים בלי יכולת לנשום אוויר וללא אפשרות לראות אור יום. לעומתו, אדם שמגביל את עצמו, ימשיך להתייסר גם כשיהיה בחוף ים פתוח, ריק ממבנים שונים ונקי מליכלוך שמזהם. אדם שמגביל את עצמו, ימשיך בדרכו, בהרגלו, לא משנה איזה "גרורות" יקח, ישתה, יאכל, ינשוף, יסניף או יזריק בדרך. בעוד, שהאדם החופשי בכלל לא יזדקק לכול אלו, אלא בשביל להתעלות על עצמו כול פעם מחדש. אדם חופשי לא ירגיש פחות, יאהב פחות, או שמא יכאב פחות. אדם חופשי יחיה יותר, ירגיש יותר, יאהב יותר, ישמח יותר, יוותר יותר- משמע ישיג יותר, ירוויח יותר. אדם חופשי, בעיקר, יהיה חופשי יותר. 

ושלא תהיינה אי הבנות, חלילה,

מלבד כמה תכונות אישיות שבהחלט יועילו, הכול נובע מבחירה טהורה, ויכולת לערוך שינוי מהותי.

ואני בוחרת... עם כול הקושי והמאמץ,

להיות אדם חופשי ולהשתחרר מכול המזיקים בגוף ומחוצה לו. כהרגל, וללא שום גרורות. ו"גרורות".

 "חופשייה מהכול, חופשייה להכול"!