ובו הכול תופס תאוצה,

החל מהסביבה שמתמלאת לפתע פתאום בצבעים עזים ומתעטפת לה בשלווה אופיינית ונינוחה. החל מהסביבה שצצים בה לפתע פתאום תקוות שנתלות על עצים ושיחים כמו ניצנים שמחכים לפרוח. החל מהסביבה שלפתע פתאום הופכת מסוערת ורודפת, לקשובה ומחכה. ועד בי- שאני, לפתע פתאום, נוגדת את כול היופי שבחוץ... ומתחילה לנבול. פתאום.

"סבתא שלי נפטרה".

כשאמרת את זה בהקשר הכי לא צפוי, הייתי בשוק מוחלט. איך ייתכן, לפתע פתאום.

לא אמרתי לך, אבל כששמעתי את זה הרגשתי מעין כאב ועצב שהיו יותר מכול- לא מוכרים, מה שרק הגביר את המכה הפתאומית. אני, שנוהגת להוות ללא מעט אנשים קרובים דמות שלווה, בטוחה, מרגיעה ומחזקת, הרגשתי בפעם הראשונה כאב שלא קשור בי ולא קשור במקרה סעד מסוים או שמא דמות חשובה ומסכנה. כאב לי עלייך, על החברה הטובה שלי, על אחותי היקרה בנשמה, שאיבדה אישיות יקרה ומהותית בחייה. נדמה לי שגם לך אמרתי את זה... זה היה הזוי, בעיקר כי הייתי בטוחה כמעט במאת האחוזים שאת תהיי זו שתנחמי אותי, ראשונה לפחות, ולא אני אותך. אבל גורל זה גורל, והוא כהרגלו לא מפסיק להפתיע מחדש. סבתא מרים בינתיים ממשיכה לסבול ולעומתה סבתך, סבתא שרה, נחה על משכבה בשלום ונגאלת אט-אט מייסוריה. אני מקווה. אני מאמינה.

שמחתי על כך שאני הייתי הראשונה שחיבקה אותך חזק והרגישה את הכאב הטרי והמטורף. שמחתי על כך שאני הייתי זו שהרגישה את הלב שלך פועם בקצב לא רגיל. שאני הייתי זו שלא מצאה את המילים הנכונות. שאני הייתי זו שמנחמת ומחזיקה ומעלה. שאני הייתי זו שהוציאה אותך החוצה לאוויר ולריצה שכל כך מרגיעה אותך. שאני הייתי זו שרואה אותך צוחקת ומשנה נושא באופן טבעי לחלוטין. שאני הייתי זו שאוהבת, שרוצה את הטוב בשבילך. שאני הייתי  זו שמגלה אצלך, אחריי 11 שנות חברות, צד שלא הכרתי מעולם:צד חזק, סופג, בוגר מתמיד. הפתעת אותי בדרך שלך, בלקיחת הדברים בבגרות ובהבנה. לא אמרתי לך את זה, אבל יותר מכול שמחתי על כך שהייתי איתך שנייה לפני שנפלת למטה- וכך, לא נפלת.

"יודעת, גם לי אין הרבה. סבא וסבתא שלי חולים מאוד, סבתא ג'ודי נפטרה ממזמן. מה שכן יש לי- זה משפחה קטנה: אימא, אבא וטל. ויש לי עוד משהו שהוא לא פחות טוב מכול אלה... יש לי אותך."

אני זוכרת מילה במילה את המשפט הזה שאמרתי לך בזמן שדיברנו, כיוון שזה משפט שמלווה אותי בהמון רגעים חשוכים ומוארים. אותו דבר אמרתי לך: "יש לך משפחה, גדולה במעט משלי. וכמו שאת יודעת... יש לך אותי."

אני אוהבת אותך המון. מרגש אותי לראות אותך יוצאת ומבלה למרות הכול ולוקחת את הדברים בהבנה גדולה- כן יירבו כמוך.

אגב, כמוך... גם את ו-את יקרות וחשובות לי לא פחות. נחרדתי לשמוע שגם לכן קרה בדיוק את אותו הדבר... בפסח, שהיה אמור להיות מפלט מלימודים והתחלה לקיץ מלא חוויות. אל תדאגו- הוא עוד יהיה כזה. אני אדאג שהוא יהיה כזה. מגיע לכן! כך, לפתע פתאום... הן כבר לא איתנו. אני משתתפת בצערכן ומפחדת עד אין סוף. הצירוף מקרים שקרה עוד לפני שהחג בכלל התחיל... מצמרר להפליא.

אני אוהבת אותך, אותך ואותך. אתן יקרות לי וחשובות לי ברמה שאין לתאר. אני איתכן, כול זמן, כול הזמן.

בנימה זו, אאחל בעיקר לכן

חג שמח. כמה שאפשר.