להתפרע. להתבלגן. לעשות שטויות. לעשות מה שבא לי, איך שבא לי, עם מי שבא לי.

זה זמן לשבור מוסכמות, לשנות חוקים, לדרוך על סיסמאות... לשים פס על משמעת, כללים, דפוסי התנהגות. לנקות את עצמי ולהכניס רעלים טובים אחרים... לנשום אוויר מזוהם של מרכז ת"א ושנייה אחרי זה את הריח המלוח על שפת הים... לפתוח בקבוק בירה ולדחוף עוד סיגריה לפה. ואז עוד אחת. להגיד מה שאני רק רוצה... ללכת רק לאיפה ש-א-נ-י רוצה. לא להיות חייבת לך כלום, וגם לא לך. להיות חייבת אך ורק לעצמי. לא להיכנע, לא להישבר, לא להסכים על דברים כל כך מפגרים ושטחיים. להסכים עם מה שאני חושבת שנכון, עם מה שאני מאמינה בו. זה הזמן המושלם לחייך, ועל אחת כמה וכמה עוד כמה שבועות כשמורידים לי את הגשר... זה הזמן ללכת לים עם בגד ים קטן וחשוף בלי להתבייש באף טיפת שומן, למרות שהבטן הספיקה לטפוח והרגליים כבר לא כמו שהן היו... אז מה? זה הזמן המושלם, יותר מהכול, לאהוב. את הכול. לאהוב את מה שאני אוהבת לאהוב! ולשמוח... כי קיבלתי מתנה שאני יכולה לאהוב כל כך הרבה, כל כך שונה, כל כך נכון. זה הזמן לחיות!