לא מעטות הפעמים שבהן אני נמנעת מלהשלים עם המציאות המדכדכת. לא משום שקשה לי להודות במצב, אלא מפני שאני מעדיפה להשתעשע בדמיונות ובפנטזיות שהן בערך הכול חוץ מאשר מציאותיות. גם הפעם העדפתי להשתעשע בהן... בחלומות שהפכו השד-יודע-איך למציאותיים מתמיד. בפנטזיות שהחלו להתגשם.

הימים השלווים שטופי השמש והאושר שייחלתי לי- עדיין מסרבים להגיע. ישנם בקרים שתוך כדי פקיחת עיניים עצלה ושגרתית, אני נשטפת תוך שניות אל תוך שמחה וסיפוק עילאי, וישנם גם בקרים שבהם אני נופלת הישר אל תוך מערבולת רגשות וצעקות מיצד כולם. כך, שהרוגע שייחלתי לו, ממאן לבוא. הייתי יכולה לבכות, להתייסר, להשתגע, להתחרפן. אבל לא. לא ככה אני נוהגת. בזמן האחרון לפחות. אני מעדיפה להיבלע בחיוכים ובעשן, מזוייפים ושקריים עד כמה שיהיו. מעדיפה לשתות עד מוות ולעשות שטויות. ההנאות הזמניות כביכול, נראות רחוקות טווח ומבטיחות. אין לי כול ספק שאני בבעיה רצינית אבל כמו תמיד אני מעדיפה לשטוף את עצמי במנגינות נעימות ולהיכנס אל תוך עולם שלם שיצרתי לגמרי לבדי. להמשיך עם המציאות הפנטזיונרית שבניתי לגמרי בעצמי. תתפלאו, אבל טוב לי ככה. אפילו טוב מתמיד. אני מוכנה לסבול את המרירות והעצבים שתוקפים אותי ברגע הראשון שכף רגלי דורכת בבית משפ' עדיני, כול עוד אח"כ כל כך הרבה עונג וטוב מחכים לי בחוץ...

כשאני אצא מהבועה של עצמי אני מקווה שתהיי שם להחזיק אותי. להחזיק אותי היטב... כשאני כבר לא אוכל להחזיק. אבל משום שהמצב הזה נראה לי רחוק מתמיד, אנסה לשמור על עצמי. ואם גם זה לא יתממש (ככל הנראה), תמיד אוכל לקנות כמה חומרים קטלניים... או פשוט- גרם מדרגות...

הישר לגן עדן.

Theres a lady whos sure
All that glitters is gold
And shes buying a stairway to heaven