איך את מרגישה?

רוצה לירוק לי בפרצוף, הא? מנדנדנת בראשך מצד לצד ומביטה מלמעלה בבוז. בצדק. אני אבין אם את כועסת ולא מרוצה ממה שהולך כאן למטה.

ממה שהולך איתי. מה שהתחיל קצת לפני שהלכת ותפס תאוצה אחרי (או שמא בגלל) שהלכת.

אני מאוד מתגעגעת אלייך. שלא תעזי לחשוב שלא! בחודשים הראשונים היה לי קשה, אני מודה.. קשה לדבר עלייך וקשה להיזכר בך, ובעיקר קשה להסתכל בתמונות ולרצות לזכור אותך בדיוק ככה: יפה, מטופחת, בריאה, שלווה. אבל זיכרון כמו זיכרון, זוכר דווקא את המראות שהיו הכי קשים לו לעיכול. בגלל זה יצא שאני בקושי זוכרת אותך בתקופה הבריאה, וזוכרת אותך הרבה יותר ..  מקומטמת, צועקת, בוכה, רזה, כואבת, חולה.

זו הפעם הראשונה שאני כותבת לך ועדיין קשה לי. דווקא אני שמוצאת את הכתיבה כמקום המפלט הראשון בכול סיטואציה, בחרתי הפעם להדחיק כמה שיותר. להתמקד בתיכון החדש, בחברים החדשים, בהרגלים הישנים, בגרורות שנלוות לכול מקום, בנוף מסביב, בסביבה שעוטפת ובסביבה שמכסה. אבל יש דברים שזמן לא מרפא, אלא רק תורם למעין השלמה וקבלה של המוות. יום ההולדת שלך, שיחול מחר, מוריד אותי לשנייה מרכבת ההרים המטורפת שנוסעת ללא הפסקה, וגורם לי להיזכר... להיזכר בך, היפה, הדואגת, הנותנת.

סבתא שלי, אהובה שלי, אני מתגעגעת אלייך בכול חלק בגוף. בכול נים, בכול וריד, בכול שערה, בכול עצם. מתגעגעת לאוכל שלך, לקול שלך, לידיים שלך, לריחות המיוחדים של הבישולים שלך. אני מתגעגעת לסבתא הכי מדהימה והכי יפה והכי טובה מכול הסבתות בעולם.

ומילים, עד כמה שיעמיקו ויגלשו לעמקי הנשמה.. גם הן לא יכולות להביע בדיוק מה שקורה פה.. אצלי, אצל אימא... אני בטוח במיליון אחוז שגם אצל אבא ואצל טל. כול אחד מתגעגע בדרך שלו.. אם זה בדיבורים עלייך, אם זה בהישענות על זכרונות ישנים ישנים שמחבקים חזק ולא נותנים להם לברוח... ואם זה בהדחקה ובשתיקה.

ומה מאחלים לבן אדם שמת, ליום ההולדת? אירוני משהו. הייתי מאחלת לך שיהיה לך רק טוב שם למעלה,  אבל אני סומכת על ה' שהוא עושה את שלו ומעניק לך את הטוב שכול כך מגיע לך ושכול כך סבלת בשבילו. אני בינתיים אשתדל לשמור פה על כולם, עד כמה שאפשר, ועל הדרך גם לנסות לחזור לדרך הישר ולא לסטות מהמסלול.

וכמו תמיד, כשנגמרות המילים מתחילות הדמעות...

אני לא בוכה כי רע לי, אני בוכה רק מגעגוע. טוב לי. אל תדאגי. אני בסדר גמור. אני לומדת ואני אוהבת ואני עושה מה שבא לי מתי שבא לי איך שבא לי. משתדלת לעשות חיים. וגם אימא בסדר. אפילו מצוין! אנחנו עדיין רבות פה ושם, את בטח שמה לב, את הצעקות שלנו שומעים עד השמיים הרחוקים... אבל בעיקרון עלינו מדרגה ביחסים שלנו וזה רק הולך ומשתפר. לטל עוד מעט יש בר מצווה. ילד גדול שכמוהו. השכל נשאר כמו שהיה לפני שנה, כך שאין מה לחדש פה. ואגב בר מצווה, זה הזמן לציין שאימא ירדה 6 קילו והיא נראית מצוין. היא מתחילה לחיות. לא שהיא לא חיה, אבל, את יודעת, היה קשה. ואבא.. נראה לי שהכול בסדר בעבודה. טפו טפו טפו. הוא לא מספר יותר מדי ואני מעדיפה להניח שהעניינים מסתדרים לו שמה.

בקיצור, אנחנו בסדר גמור. אם אפשר לבקש ממך בקשה אחת קטנה... אז תשימי עלינו עין. תציצי ותראי אם צריך עזרה קטנה. לפעמים קורה שאני נשברת ואני צריכה חיבוק.. חיבוק אני יודעת שלא תצליחי לתת לי, אבל אני סומכת עלייך שכבר תמצאי דרך לגרום לי להרגיש טוב. גם כשאת רחוקה. גם כשאת למעלה. את סבתא! וסבתות יודעות לעשות הכי טוב.. גם אם הן כבר

מתות

שמתי מתחת לשולחן תמונה שלנו מחורף 2001. ישנה ישנה... את אוהבת ומחבקת כרגיל ואני ילדה קטנה עם פוני בובה וחיוך בלי שיניים שבאה לבקר את הסבתא האהובה שלה אחרי ניתוח שעברה. אני לא חושבת שתיארתי לעצמי בכלל איך אני אסתכל על התמונה הזו בעוד כמה שנים טובות, ואיזה סבל תעברי עד אז. ולמה לעזאזל אני לא מחבקת אותך בחזרה בתמונה ועומדת כמו ילדה מפגרת?! אם היית לידי עכשיו הייתי מוחצת אותך הכי חזק שאפשר ולא מפחדת להכאיב לך כשאני נוגעת בעצמות ובעור.

זוכרת מה אמרתי לך יום לפני שהלכת?... בטח היית עייפה מדי מכדי לשמוע. אמרתי לך שאני גאה בך ואז נתתי לך נשיקה על הלחי. זה הזמן ללכת ספתוש'.. זוכרת מה ביקשתי בקשר להשגחה ולחיבוק ולהרגשה הטובה?..

יום הולדת שמח בגן עדן. נשיקות מלמטה. אני אוהבת אותך.