למעוד לפעמים. ולאף אחד מיכם אין זכות לשפוט אותי. זה פשוט לא אנושי להתנתק ממך ככה פתאום... והריח שלך, והידיים הגדולות שלך שמלטפות את הגב שלי, והשפתיים המתוקות שלך שמנשקות את כול כולי, והדגדוגים הקטנים שגורמים לי לצחוק כמו שלא צחקתי כבר שבוע ושלושה ימים (אבל מי סופר?) - לא יכלתי לזנוח אותם ככה ולתת לעצמי לפרוח בלי עוד פעם אחת איתך. ונכון שזה אסור ונכון שטוב בלעדייך ועדיף לי לבד, אבל כל כך רציתי פעם אחת, לשם שינוי, פשוט לא לחשוב ולתת לדברים לקרות מעצמם. אני יודעת שטמנתי לעצמי מלכודת מטופשת ושעכשיו יהיה אפילו יותר קשה לשכוח אותך. אבל אני לא באמת רוצה לשכוח אותך. ולדעת שאתה עדיין פה ולא הלכת לשום מקום, עשה לי טוב על הנשמה והרגיע את כול המערכות בגוף שלי, שהיו חרדות ומפוחדות שמא הלכת להן ככה פתאום בלי שום הודעה מוקדמת ובלי אישור ממני. אני אוהבת אותך, התגעגעתי אלייך, יפה שלי, אל הריח שלך ואל הגוף החם שלך... לחיבוקים הגדולים שלך ולהרגשה המטורפת הזאת שרק אתה מסוגל להעניק לי. אני אוהבת אותך הכי בעולם... ואין שום כוח שיכול להילחם נגד העובדה הזאת.

מחר בבוקר אני אחשוב ואנתח את המצב ואכעס על עצמי ואתחרפן, אבל בינתיים, רק עוד כמה דקות, שנייה לפני שאני נכנסת למקלחת ומסירה אותך ממני... אני רוצה להישאר איתך. אהוב שלי. כמה שאני אוהבת אותך. הכול כאין וכאפס לעומתך. יפה שלי.