מסמך טקסט מס' 135 יוצא לדרך.

אמש שכבנו מכורבלים אחד בתוך השני. בכף ידו האחת, הוא ליטף את השערות הארוכות והחלקות שלי, ואילו את כף ידו השנייה, הטיל על גופי, ואיפשר לי לבחון אותה כראוי. רפרפתי עם כריות האצבעות הרכות שלי על האצבעות הנוקשות שלו, ויכולתי לחוש את חוסר השלווה שהגיעה עד לנימים בכף ידו. חוסר השלווה שלו בלט באותו הלילה: כשהוא התהפך על גבו ללא הפסק, כשהוא נשם נשימות כבדות ומהירות כמו כלב שצמא למשהו לא ברור, כשהוא נישק בחוסר חשק ולאחר מאית השנייה בפרעות מוחלטת. ובכול זאת, אף על פי חוסר השלווה שהרעידה את גופו, הצלחנו להגיע לעמק השווה, ומצאנו לנו כמה דקות של רוגע מתמשך. אולם אלו הספיקו לחלוף להן במהירות, ושוב חזרנו אל אותו ניסיון מתמיד להרגיע את גופו שלו, וכך גם להרגיע את נשמתי שלי. בסופו של דבר הוא הלך. נשיקה חטופה, צעדים פזיזים, קריאה לעברי שאשוב, עוד נשיקה שמתיימרת להיות נשיקת מאהבים, ושוב צעדים פזיזים ללא שום מבט מאוהב לאחור.

מיותר לציין שכשחזרתי למיטתי שלי, זו שלפני מספר דקות הייתה מלאה בהורמונים של נער ונערה מתבגרים- וכעת נותרה עם המוח שלי בלבד (שלצערי כבר מזמן לא מאפיין מוח של נערה מתבגרת) - הגבר האמיתי שלי חזר לי למחשבות, הרטיט לי את הלב, ומבלי לחשוב פעמיים, שיתפתי אותו במה שהלב שלי מרגיש, ושלחתי לו "אני אוהבת רק אותך". כעבור דקות ארוכות של מחשבות ושחזור בלתי פוסק של המאורעות הטריים, הצלחתי סוף סוף להירדם. באוויר החדר עדיין היה ריח של אותו נער מתבגר שהצליח להשכיח ממני לזמן קצר את הגבר שלי. אבל בליבי שלי, היה ריח אחד של גבר אחד- הריח שלך.