הו גאד, קאט דה בולשיט.

"נערה מתאהבת בגבר צעיר ומקדישה לו את כול חייה, תוך שהיא הודפת כול הסבר רציונלי להתמכרותה לאהבה. האם אישה כזו היא תלותית וילדותית, או שמא שבויה בקסם מסתורי, שרק היא עצמה יכולה להבין?"

פעם בעצם חשבתם אילו השלכות יש לאהבה? אני לא מתכוונת לקשר עצמו, אני מתכוונת לרגש הבלתי נתפס והבלתי מוגדר הזה.

אהבה, מהי?

יש יאמרו כך:

"אהבה היא קבוצת הרגשות והחוויות הקשורות לתחושה של חיבה עזה ו/או אחדות עמוקה כלפי אדם אחר, או לבעל-חיים, או לחפץ כלשהו. במקרה של אהבה לחפץ יש את עניין הבעלות, שבאהבה בין בני אדם פחות אפשרי. אהבה מאופיינת בגעגועים, חיפוש אחר קרבת הנאהב, דאגה לו ובקשת טובתו. כאשר האהבה אינה ממומשת, היא יכולה להיות גם מכאיבה ולא נעימה, וטרגדיות רבות עוסקות באהבות בלתי ממומשות ותוצאותיהן.

ויש יאמרו:

"יחס גבוה יותר לאדם מסוים מאשר לך עצמך"

ובכלל, את ה-אהבה- כול אחד יכול להגדיר בצורה שונה.

אבל בטח שלא על זה באתי לכתוב היום.

בימים אלו התחלתי לקרוא ספר, "שאהבה נפשי", נכתב ע"י גיל הראבן.

אני לא באה להמליץ על הספר, במיוחד לאור העובדה שאני עצמי עוד לא הגעתי אפילו לאמצע הספר. זאת ממש לא הכוונה פה.

פשוט... הספר הזה מדבר על האהבה, לא כמו שאנחנו רואים אותה וחווים אותה, אלא מנקודת מבטה של אישה שהאהבה אצלה מהווה מחלה ממש.

"מחלה פרוגרסיבית", כך היא קוראת לה. מחלה מתמשכת, מהמילה פרוגרסיב (progressive) באנגלית (=ממושך).

"וגם אני חסרת אונים אל מל האהבה ורק כוח גדול ממני יוכל להשיב אותי לשפיות דעתי..."

הייתם מאמינים?

האהבה, שלנו נראית הדבר הכי קסום בעולם, ולעיתים הגורם לכול בעיות גיל ההתבגרות,

מהווה בשביל אנשים מסוימים באמת באמת בעיה.

מחלה.

מחלת נפש.

אני מצטמררת בעודי קוראת את כול המעשים שנעשו אצל נשים שונות בעקבות אהבתן העצומה.

"סנדי מסיאטל נטשה ארבעה ילדים ובעל בשביל מוקיון אחד, ליצן אמיתי שהופיע במסיבת יום הולדת שבע של בנה, ושעושה עכשיו טובה כשהוא

נפגש איתה פעם בכמה חודשים."

חכו, יש עוד.

"דברה מדאלאס השתחררה לפני שנה מהכלא אחרי ניסיון ילדותי להרעיל את אשתו של האלכוהוליסט שלה."

וזה לא הכול...

"טרי מטורונטו חוסמת את תיבת הדואר, את הפקס ואת הטלפונים של האקס השקרון שלה באינסוף הודעות היסטוריות, ונכון להשבוע הוא עומד לתבוע אותה בגין הנזק שגרמה לו לעסק, אבל כול מה שהמפגרת מצליחה לחשוב עליו, זה רק איך זה יהיה לראות אותו בבית המשפט, ואיך בדיוק הגבר הזה יסתכל בה."

זה לא מזעזע?

לכם בוודאי זה נשמע כמו איזה עוד טלנובלה של תסריטאי מטורף, אבל זה סיפור אמיתי.

ובכלל, מקרים כאלה קורים בחיים עצמם.

ואת כול זה בחרתי לכתוב דווקא פה, בבלוג שלי.

המיועד לבטח לילדים בני גילי, אולי קצת יותר.

ילדים בגיל ההתבגרות, שבוכים על אהבה ושטויות אחרות בלי סוף.

גם אני עצמי כזאת, הוהו. אתם לא מתארים לעצמכם עד כמה.

אבל אחרי שאני קוראת ספר כזה אני מבינה למה אהבה מסוגלת להוביל, ושאהבה בגיל כזה... היא כל כך אפסית.

תגידו שלא!

עכשיו האהבה שלכם (וגם שלי...) נראית לנו כול עולמינו.

"אתה החיים שלי, אני כלום בלעדייך."

מוכר לכם?

עובדה שהייתם, ואפילו י ו ת ר, לפני שהכרתם את אותו בנאדם.

רק תראו מה זאת אהבה של אנשים מבוגרים, לאן היא מובילה.

אני רק מתחילה להעריך את האהבה של הגיל הזה, את האהבה נעורים הזה. עד כמה שהיא פעוטה ולא משמעותית, כך היא קלילה וכיפית.

תחיו את הרגע, באמת.

תראו לאן אהבה יכולה לגרום.

תראו למה הרגש הקסום הזה יכול להוביל.

תאהבו, תחיו את הרגע,

אבל שתדעו שלכול דבר יש את גבול הטעם הטוב.

אל תעברו אותו.

יהיה לכם עוד זמן לאהוב באמת, רק שלא תגיעו למצב הזה.

"על הכול אפשר לו לאדם שיכוף את עצמו וישעבד את עצמו לקיימו, אבל על אהבה אינם מועילים שום שיעבוד וכפייה שבעולם."

(יהודה אשלג)