לא מפסיקה לחשוב.

כמה מחשבות רצות במוח שלי...

והן משתנות, כול פעם מחדש. אני בעצמי לא מבינה מה אני רוצה ממני... ממש פיצול.

מי אני, מה אני, מה את אני אוהבת, את מי אני אוהבת.

תחושת ריקנות אופפת אותי, חונקת אותי ולא עוזבת. לכל מה שאני הולכת היא מלווה אותי ורק גוברת.

אני מרגישה כמו אוויר. נראה, ולפעמים בלתי נראה. מין הרגשה כזאת שזה רק אני ואני בתוך העולם העצום והענק הזה- שנקרא ג'ודי.

וגם שם, אני איכשהו אבודה.

כמו עלה נידף ברוח, כמו גרגר חול באוויר.

לפעמים אני מרגישה מלכה, ואחרי שניה אני יכולה להרגיש כמו המשרתת שלה.

כאילו לקחתי סם שמרומם לי את המצברוח וגורם לי להיות במין היי, ואחרי שניה בדיכאון, כדי לאזן אותי.

ולא, לא לקחתי כלום!

אני כל כך רוצה לעוף מיפה כבר.