פעם הרגשתם ככה? כמו חוצן לא מהעולם הזה. כאילו בשנייה הזאת נחתתם מכוכב אחר שאתם בעצמכם לא זוכרים את שמו.

אז אפשר להגיד שאני מרגישה ככה, פחות או יותר. ימים חולפים כמו שניות ואני בקושי יודעת מה עובר עלי. ולא מספיק זה, עכשיו גם הם.

כול אלה שאהבו אותי ותמיד היו בקרבתי בזמן האחרון התרחקו. יש יגידו- באשמתי, יש יגידו- גם באשמתי. הכי קל הרי להאשים אותי, בהכול. אולי, אני לא שוללת. בזמן האחרון אני באמת מרוחקת מהכול, מרגישה אוויר. אבל עם כול הדברים מסביב, זאת אפשרות לא רעה לדעת מי באמת אוהב אותי, דואג לי, ומי לא. מי מכיר אותי ויודע שלא סתם אני ככה ויש סיבה [!], ומי רוצה את העזרה שלי, את החיוך שלי.

 ולא על מנת שיהיה לי טוב, אלא בשביל של-ו יהיה טוב.

אני באמת באמת מרגישה כמו חוצן. פתאום הכול נופל עלי משום מקום, לפני שאני מספיקה בכלל משהו. אז דבר אחד למדתי- לסנן דברים. לתת לכול הדברים המפגרים והשיטחיים שנאמרים כאן בלי סיבה- לעבור לידי, לא להשפיע עלי. אין סיבה שאני באמת אתייחס לכול שטות שאתם מוציאים מהפה שלכם. אחרי הכול, זה סתם עושה לי רע.

אני מקווה שאני אחזור לעצמי... אני רק צריכה כוחות. והרבה. אין סיבה לכול החולשה הזאת שגורמת לי להרגיש כל כך... כל כך כלום.

רק.. צריכה כוח. ואופטימיות. הרבה הרבה אופטימיות.

אגב, תהיתם פעם מהו עולם מושלם?