היא רצה, הולכת, נופלת.

מנסה באפיסות כוחותיה לזחול, ושוב- נוחתת.

היא נעצרת, נשברת.

עם הרוח- מתפוגגת ונעלמת.

לא נשאר ממנה דברים.

היא הופכת לגרגר חול שעף באוויר בעזרת נשיפותיו האדירות של האל שנראות לה כמו רוח,

וכעת מצטרפת למיליוני גרגירי חול צהבהבים.

עד שתתרגל- שוב תבוא הרוח ותעיף אותה.

והדבר יחזור על עצמו. שוב שוב.

היא חסרת אונים אל מול הרוח.

אל מול הטבע.

אל מול האלוהים.

לא מיכולותינו להבין את מעשיך ואת שיפוטך, מעל הכול- את דרך הסתכלותך לעולם.

"אלוהים נתן ואלוהים לקח, כול מעשהו מבורך..."