חח, אז בזכות הגשם שבא בהתפרצות דווקא היום, לא יצאתי מהבית. אולי זה לטובה... ככה לא הרגשתי את אווירת חג האהבה ועל הדרך חסכתי לעצמי תחושת בדידות.

וזה לא שלא היו לי ציפיות... כן היו לי. אבל הסיכוי שהן באמת היו משתממשות שאף לאפס. וכך היה.

והתחושה בכללי... מוזרה האמת. בכלל יום מוזר.

אף פעם לא הייתי ביום חמישי בבית.

תמיד הייתי חוזרת מבצפר, שיעורים, מורה פרטית ולבימה עד עשר בלילה. כך הייתי שורפת יום שלם.

אבל פרשתי מהבימה... [כןכן, אל תהיו בשוק.]. והייתי מפרטת לכם בשמחה למה אבל לא בא לי שכול מדינת ישראל תדע...

אבל בעיקרון אני לא יכולה להגיד שזה לא חסר לי. לא נורא, נתגבר. ותמיד יש את שנה הבאה, בכול מקרה.

ולאלה שהיה להם יום אהבה מושלם...

שתדעו שאני מקנאה עד עמקי נשמתי !

אבל... כנראה שזה מגיע לכם. אז אני שמחה בשבילכם

טח^

אבל לפחות יש לי את דני ודקל שהביאו לי לבבות של שוקולדים (שזה הכי טוב!) אז אני שמחהD:

סופ"ש פצצות.