רוב הפעמים נדמה לי שלא צריך למהר לשום מקום. הבעיות יחלפו עם הזמן והשמחות יתעצמו בכול יום שעובר. מסתבר שזה בדיוק ההפך. אמנם אני בסה"כ בת 13, הכי קטנה מבני שכבת גילי. ונכון שאני ילדה קטנה ועוד לא חוויתי שליש מהחיים שלי (בעזרת השם).

ולפני שאני מתחילה בכלל, רק חשוב לי להבהיר ש... בכותרת לא התכוונתי לזמן ממשי שאוזל. בעוד מספר שניות תבינו הכול, אני מבטיחה.

אני מסתכלת על השנה האחרונה... מתחילה השנה, יותר נכון, ועד עכשיו. ואין לי טענות. טפוטפוטפו, השנה התחילה מעולה ונמשכה באופן סביר ביותר. הרבה יותר מעל ציפיות שלי, בכול אופן... אבל לא על זה אני מדברת. אני מתכוונת לדברים ספציפיים ביותר.

אני מדברת על המשפחה, על חברים, אולי אפילו קצת על אהבה. הבעיות מחמירות עם הזמן... הולכות וגדלות, הולכות ומתעצמות. ההתעלמויות הטיפשיות שלי לא מועילות בכלום, וכשאני מנסה לעשות משהו, רוב הפעמים התוצאה יוצאת ככישלון מוחלט.

הזמן מתחילת השנה עבר אצלי כאילו עברו בסה"כ כמה שבועות, לא חודשים ובעצם לא יותר מחצי שנה.

ושום דבר לא השתנה. אותן תחושות, כמעט אותן רגשות... אותו מצב שרק הולך ומחמיר.

כמובן שלצד כול זה יש את הרגעים המאושרים. אני לא ילדה מסכנה שיושבת ומתלוננת כול הזמן, בחיי שלא.

אבל כפי שאמרתי... השעון מתקתק. אין סיבה למהר ועם זאת אני חייבת להפסיק להיתקע אותו מקום.

לא מתקדמת לשום מקום, נשארת תקועה באותו מקום. מקום שכביכול הוא בסדר לחלוטין, אבל ככול שהזמן עובר הוא הולך ומשחיר, הולך ונהיה סתמי יותר ויותר.

אני חייבת שינוי, באמת. שינוי במצב, שינוי בסביבה. שינוי ב ע צ מ י. הזמן עובר, החיים הם קצרים... קצרים מדי בשביל להיות מישהו אחר ועם זאת קצרים מדי לשינויים רבים. ובכול זאת, אני חייבת לזוז, לעבור הלאה. לשכוח מכמה דברים מסוימים...

אני חזקה, אני יודעת את זה. כשאני רוצה אני יכולה לנצח את העולם. כשאני לא מספיק רוצה- העולם דורך עלי. שנייה אחת הביטחון שלי בשמים ושנייה לאחר מיכן הוא בריצפה, שוכב ומדמם.

ואולי אני מגזימה... באמת יכול להיות. אבל הגעתי למצב שאני מסתכלת על הדברים... רואה איך לכולם הכול עובר, איך הם ממשיכים הלאה... איך דברים משתים אצלהם... ואצלי- כלום. אותו דבר. תמיד אותו דבר.

והשעון מטקטק... הזמן עובר. עובר במהירות האור.

ואני חייבת שינוי. מכול הבחינות.

ושינוי לטובה, בבקשה.

מ ל ך מי שקרא הכול!